אין גיהנם לעתיד לבא
נדרים ח ע"ב
(הנוסח המלא במסכת עבודה זרה דף ג ע"ב) "אמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה; רשעים נידונין בה, דכתיב: (מלאכי ג, יט) כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא; צדיקים מתרפאין בה, דכתיב (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ".
במסכת ברכות דף סא ע"א: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט, ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. (בראשית ב, כב) וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע, רב ושמואל; חד אמר: פרצוף, וחד אמר: זנב. ...מאן דאמר, פרצוף, היינו דכתיב אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי".
משמעות הדברים היא שאיש ואשה נשמה אחת בגוף אחד הם, רק בסוף יצירתם בגלותם לארץ התגלו בגופים נפרדים. כלשון ר' אריה לוין: "הרגל שלנו כואבת". ואם חסרה תחושת כְּאֵב רעים אהובים, אין זאת אלא משום סילוק שכינה מביניהן, ואש לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת שחוץ לגן עדן מפרידתם. כפי שדרש רבי עקיבא (סוטה דף יז ע"א) "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן".
וזהו שאמר רבא: (יבמות דף סג ע"ב) "כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה". אשה מצערת את בעלה בלי לחוש שחייו הופכים לגיהנם, רק כי אש גיהנם שולטת בהפרדת תחושותיהם.
ומה הענש? מאומה, אין גיהנם לעתיד לבא, רק חמה מאירה באור השכינה. מעתה זכו איש ואשה והם שבים להיות שוים, יחד בגוף אחוד יחיד. ומעתה חשים הם בגיהנם הכאב שעוללו לעצמם בעת פירודם.
