שבענו והותרנו כדבר ה'
הרב דב קדרון
זבחים ע ע"א
שיעור כל אכילה שמדובר עליה בתורה הוא כזית. מדוע נבחר דווקא פרי הזית?
ר' מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל (שפתי צדיקים ליקוטים) הסביר שיש בזית שני הפכים, חיצוני ופנימי, כי מבחינה חיצונית הפרי עצמו הוא מר כמו שאמר היונה: תהא מזונותי מרורים כזית כו' (עירובין יח,ב), וגם אמרו חז"ל (הוריות יג ב) שאכילת זיתים קשה לשכחה, אולם מבחינה פנימית, השמן זית היוצא ממנו הוא טוב מאד מתוק לחיך נחמד למראה וטוב למאכל וגם יפה לזכרון ולחכמה. והטעם הוא כי הצד החיצוני הוא צד הקליפה, והוא מר וקשה לשכחה, כי שכחה בא גם כן מצד הקליפה כידוע. אבל כשנעשה שמן, על ידי טחינה וכתישה שהוסרה הקליפה מכל וכל, והשמן הוא צח ונקי מאד, לכן הוא מתוק, לפי שנהפך מחול לקודש וגם הוא יפה לזכרון כי זכרון בא מצד הקדושה.
כך גם בכל האכילות שאדם אוכל יש שני הפכים, דהיינו אם כוונתו למלאות גופו החומרי אז אין מועילה אכילה הזאת לנפש כלל, ואדרבה הוא נעשה מגושם יותר, אבל אם הוא ממעט תאוותו ואינו משגיח על חמדת היצר הרע, רק על מוצא פי ה', שהוא החיות הרוחני הטמון במאכל מעת הבריאה, כמו שכתוב (תהלים לג,ו) בדבר ה' שמים נעשו, שכל הברואים, אפילו מה שבדומם צומח חי מדבר כולם נבראו בדיבורו יתברך, ובדיבור הזה הוא מחיה ומהווה את הכל. ומי שאוכל בקדושה ובטהרה ובכוונה הראויה, אכילתו נחשבת עבודה כמו קרבן והשלחן דומה למזבח שהוא מכפר.
מי שאוכל בכוונה כזאת גם לא אוכל הרבה, וזהו מה שנאמר בזמר צור משלו אכלנו כו': "שבענו והותרנו כדבר ה'", כלומר אכלנו בכוונה הראויה, ולכן שבענו מכמות קטנה של אוכל והותרנו, כי אכילתנו הייתה כדבר ה'.
