קניין משכורת המלאכה
עבודה זרה סג ע"א
"הא דאמר התבעלי לי בטלה זה, הא דאמר לה התבעלי בטלה סתם.
וכי אמר לה בטלה זה מאי הוי? הא מחסר משיכה!
בזונה עובדת כוכבים, דלא קניא במשיכה.
ואיבעית אימא: לעולם בזונה ישראלית, וכגון דקאי בחצירה".
הקשה התוספות רי"ד, הכיצד אמרו שהאתנן לא נאסר אם הישראלית טרם משכה אותו. והלא אמרו במסכת בבא קמא דף ע ע"ב שאפילו אם בא על אמו האתנן אסור, למרות שלא ניתן לחייב אותו בדין לשלם את התחייבותו. הרי שמדובר באופן שהתחייב לשלם לה, ולא שילם עד לאחר מעשה, ואף על פי כן האתנן אסור!
ויש לתרץ שמדובר כמסקנת סוגייתנו - שבא על אימו תמורת טלה זה, הנמצא בחצירה, והוא עשהו אפותיקי.
מסוגייתנו עולה, שפועל ישראל אינו קונה בסיום מלאכתו את החפץ שעבד תמורתו, עד שימשוך, גם אם הם התנו שזהו שכרו. וכלשון חידושי הרשב"א:
"ואוקימנא בזונה גויה דקניא בכסף ולא מיחסרא משיכה וביאתה היינו כספיה, אבל זונה ישראלית לא קניא ליה כלל ואף על גב דיחדו ליה באתננה קודם ביאה, ומהא איכא למשמע לשוכר את הפועל ופסק עמו כור חטים זה או בגד זה או עור זה שאם רצה אחד מהם לחזור בו שהרשות בידו שהרי כור חטים שפסק עמו לא קני ליה דהא מיחסר משיכה ויהיב ליה מידי אחרינא וכדאמרינן הכא בטלה זה".
וקשה,
התוספות במסכת סנהדרין דף סח ע"ב חיפשו מקרה שבו יתכן שיהיה לקטן ממון מהתורה. ומסקנתם, כאשר זכה בו תמורת מעשה ידיו, שכן מלאכתו ושכר טרחתו הם שלו מדאורייתא.
והלא אותו קטן ישראל הוא, וכיצד זכה באותה תמורה בלא משיכה, שהרי גם משיכתו איננה קונה?
וי"ל שלעניין זה קטן דינו כגוי. שכן בישראל, אין הכסף גומר עד שתתבצע המשיכה, כי קניין משיכה קונה בו. ואילו בגוי שאין קניין המשיכה קונה אצלו, תשלום התמורה גומר את הקניין. וכיון שאין משיכה בקטן, עצם מלאכתו קונה את תמורתה בקנין כסף.
לפי זה קשה,
למה העמידה הגמרא בזונה עובדת כוכבים ואליבא דר"ש לקיש בלבד, כדברי המפרשים. הרי יכלו להעמיד בקטנה, ואליבא דכו"ע.
וי"ל דזונה קטנה לא שכיחא.
א"נ גם קטנה אינה קונה בכסף עד דאתי לידה, שכן אית לה יד לכמה ענינים, מה שאין כן בקטן, כפי שנפסק על פי מסקנת הגמרא במסכת בבא מציעא דף יא ע"א.
