דיוק וחידוש ברש"י

בבא קמא ו
 

עמוד א 

רש"י ד"ה אש תוכיח. והיינו דנקט במתני' הצד השוה: 

וחזר בהן הדין. דאיכא למפרך מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו ואתיא בהצד השוה דמתניתין: 

שור יוכיח. שאין מעשה בעלים גרמו ההיזק אלא ממונו הזיק והיינו הצד השוה דנקט במתניתין: בכל מקום. אין טעונין צפון: 

עמוד ב

רש"י ד"ה שור יוכיח. שברשות ב''ד הוא מהלך ברה''ר שהרי כל אדם יש לו רשות בכך ואם הזיק חייב אף אני אביא כו' והיינו הצד השוה דמתני':

בארבעה וחמשה לשונות שונים דיבר ובחד שתיק רש"י בפרשו את ארבעת התירוצים בגמרא על הקושיה הצד השוה לאתויי מאי, ואפשר לראות מכאן בדקדוק לשון הזהב איך במסילה עולה דבר דבור על אופנו.

התרוץ הראשון - אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו וכו', כתב רש"י והיינו דנקט במתניתין הצד השווה ללמדנו דבר זה, ומרחיב רש"י בוחזר הדין ומסביר איך זה נלמד מהצד השוה ואתיא בהצד השוה דמתניתין, (ואין זה תרוץ חדש זה בתוך ההסבר של התירוץ הראשון)

התרוץ השני – רבא לאתויי בור המתגלגל וכו' כתב רש"י והיינו הצד השווה דנקט במתניתין, כביכול רבא הבר פלוגתא דאביי מתייחס לדברי אביי שזה לא כמו שתירץ את הצד השווה אלא יש לו תירוץ אחר להסביר הצד השווה.

התרוץ השלישי - רב אדא בר אהבה אמר לאתויי הא דתניא כל אלו שאמרו פותקין וכו', אוקימתא זו איננה חדשה אלא שמביא ברייתא שלדעתו התנא של המשנה התכוון לכך בהצד השווה, על כן רש"י (ע"ב) משנה בלשונו וכותב והיינו הצד השווה דמתניתין ומשמיט את המילה דנקט שזה שייך יותר ורומז בארמית לאוקמיתא של אמוראים שמעמידים בכוונת התנא, משא"כ תירוץ זה שהוא בדברי תנאים מהתנא של המשנה לתנא של הברייתא.

התרוץ הרביעי – (ע"ב) רבינא אמר לאתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו וכו', בזה רש"י שתק ובכך נבין שתירוץ זה שונה מהתירוצים הקודמים כי זה ממשנה למשנה, והתנא כתב הצד השווה לאתויי משהו שלא כתוב דין חדש, כי הרי זה כתוב במשנה אחרת, אלא שדין אותה משנה נלמד מהצד השווה של משנתינו.