מה לעשות כנגד הפה-סח? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

זבחים נו ע"ב

הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנויו, ואינו נאכל אלא צלי.

אחד הקשיים הגדולים ביותר שיש למי שמבקש לעבוד את ה' באמת ובאמונה, הוא הקושי המתלווה לדיבור. לפעמים נראה כאילו הדיבור שולט באדם ולא ההיפך. לשון הרע, רכילות, דברים בטלים ודיבורים של חול שמכלים את ימיו של האדם. מול כל אלו שואל האדם את עצמו: איך עוצרים את כל זה? איך עולם על דרך המלך גם עם הדיבור?

תשובה מעניינת על שאלה זו עונה רבי זאב וולף מז'יטומיר (אור המאיר, בהר ד"ה "ובתי החצרים"), בתשובה המבוססת על דברי המשנה הללו. תשובה שהוא עצמו מגדיר כ"דברי הלצה", אולם מסתבר שגם הלצות של גדולים כרבי זאב וולף צריכות תלמוד גדול.

"הפסח", אומר רבי זאב וולף מתייחס לאותו אב נזיקין המצוי אצלנו והוא הפה – סח, שלא מפסיק לגרום לנו נזקים ומכשולות. אם כך מהי תקנתו? כיצד אפשר להתגבר עליו?

"אינו נאכל אלא בלילה", מסתבר שישנם כאלו שהתקנה היחידה שלהם היא רק כשיורד הערב והם פורשים לישון, ואז הפה מפסיק לייצר נזק, רק אז הוא כלה ואובד מן העולם ("נאכל").

"ואינו נאכל אלא עד חצות", אולם ישנם כאלו, אומר רבי זאב וולף, שגם אחרי רדת הערב ממשיכים להסתובב ולכלות את זמנם, לכן אצל כאלו נאמר שבסופו של דבר יגיע זמן חצות, וגם הם ילכו לישון ויפסיקו את דרכם הרעה.

"ואינו נאכל אלא למנויו", אולם ישנה עוד עצה כנגד אותו פה-סח, והיא - לשבת בסוף היום ולעשות חשבון נפש אמיתי ונוקב, ולמנות ("מנויו") מה עשיתי היום, ואיזה רווח יצא לרבונו של עולם מהקיום שלי בעולם. במקרה כזה, האדם פתאום רואה לנגד עיניו את התוצאות הרות האסון מהנהגתו, ומוחזק על כל איש בעל לב בשר שהדבר יגרום לו לעזוב את דרכו הרעה.

אלא שישנם כאלו שגם חשבון הנפש לא עוצר אותם, והם ממשיכים הלאה בדרכם הנלוזה. אז מה העצה לכאלו?

"ואינו נאכל אלא צלי", עבור כאלו אין עצה ואין תבונה אלא לקחת סידור ולשפוך את הלב בצלותא ("צלי") – תפילה המגיעה מלב שבור שרוצה כבר להפסיק עם הדרך הקלוקלת, ולעלות על דרך המלך. משום שחזקה על תפילה מלב נשבר שסופה להתקבל, להיענות ולהתקיים, וכך תבוא כליה על הדרך הרעה ותתחיל הישועה של הדרך העולה בית א-ל.