דיוק וחידוש ברש"י

זבחים נה
 

עמוד א

רש"י ד"ה בכל מקום. אין טעונין צפון: 

רש"י ד"ה בכל מקום. אף בדרום ובגמרא יליף להו:

מדוע במשנה הראשונה לגבי תודה ואיל נזיר כתב רש"י אין טעונים צפון, ולגבי שלמים במשנה השנייה כתב רש"י שאפשר אף בדרום, ולמעשה הרי נדובר באותו מקום ממש כי הרי אין צדדים נוספים יש רק או צפו או דרום כמו שנאמר במשנה בדף נח קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון ר' יוסי בר' יהודה אומר מחצי המזבח ולדרום כדרום מחצי המזבח ולצפון כצפון: ומכאן נלמד שאכן באמת יש רק שני צדדים מרכזיים צפון ודרום, ובכל דרך שתאמר אם אין טעונים צפון פירושו שנשחטים אף בדרום וא"כ מדוע שינה רש"י,

אכן לגבי התוספת שמוסיף רש"י במשנה השניה בגמרא יליף לה כוונתו לשני המשניות ולכן כותב רש"י בגמרא יליף לה, כי רק אחר המשנה הזו הגמרא מביאה את הלימוד שלא צריך דווקא צפון.

וההסבר לגבי תודה ואיל נזיר הכרוכים יחד, מאחר שהנזיר מביא עוד שני קרבנות עולה וחטאת הנעשים בצפון כתב רש"י שאין טעונים צפון והכוונה שהם לא צריכים להישחט כמו שאר קרבנותיו, ובפרט אחר שלמדנו בגמרא לעיל שיש היקש המחבר את  הנזיר.

אבל לגבי השלמים כתב רש"י שנעשים אף בדרום, שאכן אפשר לשחוט השלמים במקום נוסף והוא הדרום ולכאורה כך באמת היו עושים בקרבנות שלמים ששוחטים בדרום כפי דאיתא בדף קטו ע"א - דכתיב {שיר השירים ד-טז} עורי צפון ובואי תימן תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום, וברש"י שמעשיה בצפון. היינו עולה שטעונה צפון: ותבא. אל מלך המשיח: אומה שמעשיה צפון ודרום. דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים: מכאן שבאמת את השלמים היו עושים בדרום.

בדף סג מוסיף רש"י לד"ה עוד תיבות בתוספת לבכל מקום, ומוסיף גם אות וו החיבור ואין טעונין צפון, ונראה דרמז כאן להבחין במשניות הקודמות כתוב שחיטתן וכאן לא כתב קמיצתן אלא היו נקמצות דבזה שייך חזרה כשקמץ בימין, ומזה הגמרא לומדת שאם נקמצה בהיכל כשירה, ע"כ מוסיף רש"י ו החיבור לומר שיש מקום נוסף יותר מן השחיטה שנעשית בעזרה, בזו אפשר גם בהיכל, ופירש וגם לא צריך צפון שזה נכון אבל יש עוד הדגשה בגמרא שהחידוש שאין צריך לקמוץ בקרן, (ואמנם הגמרא שם בע"ב מעמידה את הברייתא גבי הגשת המנחות ע"פ הדיעה שכל המזבח בצפון, ולפ"ז כלול באמירה אין צריך צפון שאין טעון קרן, ואולי גם לזה רומז בוו החיבור).