גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תצ"ג מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף נו ע"ב

היאך אומרים "כל דצריך ייתי ויפסח" - הלא אין הפסח נאכל אלא למנויו?

במשנה (נו:): "הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' ואינו נאכל אלא למנויו" וכו', ופירש"י: "למנוייו - שנמנו בדמי לקיחתו, כדכתיב (שמות יב, ד) 'לפי אכלו תכוסו'", והיינו, שאינו נאכל אלא לאלו שנעשו שותפים בו בעודו חי, כגון שקנאוהו יחד וכדו'. וכבר תמהו רבותינו הראשונים במה שאומרים בליל הסדר (בפיסקת "הא לחמא עניא"): "כל דכפין ייתי ויכול וכל דצריך ייתי ויפסח",שפירושו, שכל הצריך יבא ויאכל מקרבן פסח, ולכאורה ייפלא, הלא הפסח אינו נאכל אלא למנוייו.

ואמנם ב'שבלי הלקט' (סדר פסח סי' רי"ח) מביא בשם רבינו ישעיה זצ"ל "דלא גרסינן ליה (לתיבות: "כל דצריך ייתי ויפסח"), לפי שאין לנו פסח עתה, ואפילו אם היה לנו פסח עתה לא היינו מזמנין אותם, שאין הפסח נאכל אלא למנוייו כשהוא חי, כמו שדרשו חכמים (פסחים פט.) 'מהיות משה' (שמות יב, ד) 'מחיותיה דשה' רשאין לפחות ולהוסיף, אבל לאחר שנשחט לא, ועל כן לא גרסינן ליה" (כעי"ז כתוב בספר 'המנהיג' סי' עב, ובחידושי הראב"ן דלהלן).

אולם בהמשך כתב ה'שבלי הלקט': "ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאין חשש לסלקו ליה, ואע"פ שאין עתה זמן פסח, לשון ההגדה מסודרת על יסוד הפסוקים כדכתיב בתחילת הענין (שמות שם, ג-ד) 'ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו' וגו', שהיו מזמנין זה לזה לפסוח יחד, וכן משמעו כל מי שאין לו פסח יבא וימנה על שלי, ובודאי קודם שחיטת הפסח קאמרי ליה, וקבעוהו בהגדה לזכר בעלמא, ואל תתמה שהרי שנינו (פסחים קטז:) 'רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח מצה ומרור' כו', וכי יש לנו פסח עתה אלא לזכר בעלמא, וגדולה מזאת שהרי אנו עושין מעשה זכר לפסח כהלל שהיה כורכן ואוכלן יחד, על שם הכתוב (במדבר ט, יא) 'על מצות ומרורים יאכלוהו', ועוד אפיקומן שאנו אוכלין במקום פסח, והרי אנו משימים בקערה שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, אם כן ראוי והגון לאומרו לידע לזכר מה אנו עושין כל זה". תורף הדברים הוא, שאפשר לגרוס מילים אלו, ואינם אלא לזכר קרבן פסח בעלמא, וכדרך שאנו עושים דברים נוספים לזכר קרבן פסח, ואמירה זו של "כל דצריך ייתי ויפסח" היא לזכר מה שהיו מזמינים אלו לאלו קודם שחיטת הפסח שיהיו נמנים על הקרבן, ואכן, אין הדברים מתפרשים על זמן של ליל התקדש חג הפסח, שהרי באותה שעה כבר לא יכולים להזמין, משום שאין הפסח נאכל אלא למנויו, וכנ"ל.

כעין דברי הר"ר בנימין ז"ל מובא ב'תוספות השלם' עה"ת (פר' בא בפסוק ואם ימעט הבית), וז"ל: "והא דאמר 'כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח', מתי הוא אומר זה, אי לאחר שחיטת הפסח, והאי אין נמנין ומושכין ידיהם רק עד שישחוט, אלא 'כל דכפין ייתי וייכול', כל עני יימנה עמי על מצות של פסח, כי היכי שהיו עושין בזמן הפסח שהיה אומר 'כל דצריך ייתי ויפסח'", ובדבריו מבואר שיש כאן שילוב של שני ענינים, כי אכן בזמן שביהמ"ק קיים היו אומרים כן קודם שחיטת הפסח, ואילו עתה אנו אומרים זאת בליל הפסח, וכוונתינו על מצוות של פסח שיש לפנינו עתה בזמן הזה, והיינו, מצה ומרור, ועליהם שפיר יכולים להזמין אחרים גם בליל הפסח, ואנו אומרים כן לזכר מה שהיו עושין בזמן הבית, שהיו אומרים קודם שחיטת הפסח: "כל דצריך ייתי ויפסח", בכדי שיהיה הפסח נאכל למנויו.

ואמנם כן מצינו בדברי הראשונים, שעיקר הכוונה בזמן הזה הוא על האפיקומן שאינו אלא לזכר לקרבן פסח, ואין בזה דין למנויו, וכך איתא בחידושי הראב"ן (פסחים קטז. סי' תטו): "ולא תיקנו לומר 'ייתי ויפסח' עד שחזרו מגלות בבל ועשו פסח, לפיכך אין ראוי לאומרו גם עתה, אלא יאמר 'כל דכפין ייתי ויכול וכל דצריך השתא הכא' וכו' [והיינו בהשמטת המילים: 'ייתי ויפסח'], ויש לומר שגם בבבל היו אומרים 'ייתי ויפסח', והכי פירושא, 'כל דכפין' למצה שלא אכל עדיין ממנה 'ייתי ויסב' ויכול מצה בהסבה... 'וכל דצריך' לאכול אפיקומן שהוא זכר לפסח, 'ייתי ויפסח', כלומר עושה למצת אפיקומן כדין הפסח שהיה נאכל באחרונה", וכן כתב השל"ה הק' (מס' פסחים בביאור ההגדה) ובשינוי קצת, שנוסח זה נתקן רק אחרי החורבן, וז"ל: "וכתב הרמב"ם בנוסח ההגדה, כי בזמן בית המקדש לא היו אומרים נוסח פיסקא זו של 'הא לחמא' כו', רק כשגלו, וזהו ענין 'כל דכפין ייתי וייכול', כלומר לא כזמן ביהמ"ק שלא היו אוכלים אלא למנוייו בשביל קרבן פסח, אבל עתה מותר לבוא מי שירצה, ומה שאומרים 'כל דצריך ייתי ויפסח', רצ"ל אף אפיקומן שהוא במקום הפסח, אין צריך דוקא להיות מנויים לכתחילה קודם אפיה".

והנה, בעוד שב'שבלי הלקט' הביא בשם רבינו ישעיה דמיטראני שלא גרס המילים 'כל דצריך ייתי ויפסח', מצאנו בפירושו של רבינו ישעיה עה"ת (מובא ב'פני דוד' להחיד"א פר' בא וב'תוספות השלם' שם) שהביא גירסא זו ומיישבה, וז"ל: "'ואם ימעט הבית מהיות משה', מסכת פסחים דרשינן מהכא 'מכאן שאין הפסח נאכל אלא למנוייו', ותימה, מאי דאמרי בהגדה 'מאן דצריך ייתי ויפסח', ואע"ג דלא אימנו בהדיהו, ויש לומר, ששחטו על מנת כן", ולכאורה כוונת הדברים היא, ששחטו על דעת שמי שיצטרך אח"כ יחשב כבר מעתה כמנוי, ובכן שפיר יחשבו כמנוים על הפסח, אמנם, דברים הללו תמוהים המה, כי מסוגיית הגמרא במס' גיטין (כה.) מבואר שכגון זה תלוי במחלוקת דיש ברירה או אין ברירה, דלמ"ד יש ברירה אומרים הוברר הדבר למפרע שזה שהצריך היה מנוי על הפסח מכבר, ואילו למ"ד אין ברירה לא נחשב כמנוי על הפסח. ואמנם בהמשך דברי הרי"ד, בנימוקיו על התורה, כנראה שעמד בזה, יעו"ש לשונו. ולפי זה מובן מה שמובא בשמו ב'שבלי הלקט' שיש למחוק את הדברים.