אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
בבא בתרא קלב ע"ב
"אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב, הא שמואל, הא רבי יוסי ברבי חנינא, מר מאי סבירא ליה? אמר ליה, שאני אומר: כיון שעשאה שותף בין הבנים - אבדה כתובתה".
כעין זה אמרו לעיל בדף נב ע"ב: "אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב והא שמואל, הא רבה והא רב ששת, מר כמאן סבירא ליה? אמר ליה: אנא מתניתא ידענא; דתניא: אחד מן האחין שהיה נותן ונושא וכו' ". וכן במסכת בבא קמא דף יב ע"א: אמר ליה רבא לרב נחמן: הא עולא, הא רבי אלעזר, הא דייני דנהרדעא, והא רב חנא בר ביזנא, מר כמאן סבירא ליה? אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתני אבימי: פרוזבול חל על הקרקע וכו' ".
רבא ביקש להכיר דוקא את דעת רב נחמן משום "דקיימא לן: הלכתא כרב נחמן בדיני" (כתובות דף יג ע"א).
אך קשה למה לא בירר רבא שיטה לעצמו, הרי הוא שהורה לתלמידיו בדף הקודם שלא יפסקו כדעתו שלו אלא כדעתם "דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ואסור להם להתהדר בענוותנות יתירה.
ורבא עצמו היה אמנם למוד להיות בעל דעה עצמאית והיה חולק על רב נחמן, ואף על רב שקדם לו בשלשה דורות.
כגון במסכת גיטין דף יג ע"ב: "אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא, והאלקים אמר רב אפילו במלוה".
ובמסכת כתובות דף קב ע"ב: "אמר רבא: מסתברא מילתא דרב - בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה, אבל בוגרת דלא מטי הנאה לידיה - לא, והאלהים אמר רב אפילו בוגרת".
ובמסכת בבא קמא דף קו ע"א: "מסתברא מילתיה דרב במלוה, דלהוצאה ניתנה, אבל פקדון - ברשותיה דמריה קאי, והאלהים! אמר רב אפילו בפקדון".
ובמסכת בבא מציעא דף טז ע"ב: "אמר רבא: מסתברא מלתא דרב בשדה סתם, אבל בשדה זו - לא, מי יימר דמזבין לה ניהליה? והאלהים, אמר רב אפילו בשדה זו".
ובמסכת סנהדרין דף עב ע"א: "אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב בששיבר, דליתנהו, אבל נטל - לא. והאלהים! אמר רב אפילו נטל".
ואמנם רבא היה בצעירותו כששאל את רב נחמן, וכשצוה את תלמידיו היה בזקנותו, אבל הרי גם בזקנותו לא חזר בו מקבלתו את דברי רב נחמן ולא החזיק בדעה משלו.
אלא שבדף קל ע"ב אמר רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: "כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא". אמנם אין לתלמיד לבטל דעתו בפני דעת רבו אם היא קשה בעיניו, אך גם אין ענין שיחזר אחר קושיות.
