גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ת"צ מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף לד ע"ב - לה ע"א

"שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם" - מדוע אין הדם נחשב חציצה?

למדנו בברייתא: "אמר רבי יהודה, לדבריכם, למה פוקקין העזרה, אמרו לו, שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם" (לה. וכ"ה בפסחים סה:), והיינו, שרבי יהודה שאל לחכמים: "לדבריכם" - שלא היו זורקים על גבי המזבח מדם תערובות קרבנות הפסחים שניגר על רצפת העזרה, "למה פוקקין את העזרה" – מאיזה טעם רצו שרצפת העזרה תתמלא מדם הפסחים [- לרבי יהודה היו סותמין את הנקב שדרכו יצאו הדמים שנגרו על רצפת העזרה לחוץ, כדי שאם ישפך אחד מן הכוסות של דם הפסחים טרם זריקת הדם על המזבח, אזי אפשר למלא בכוס מהדם שעל רצפת העזרה ולזרוק על המזבח ויוכשר הקרבן (כמבואר לעיל בדף לד ע"ב) משא"כ לחכמים לא היו לוקחים כוס מדם התערובות בכדי לזרוק על המזבח (ע"ע בסוגייתנו כאן ובפסחים טעם מחלקותם)], "אמרו לו, שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם", כלומר, שהוא מענין חביבות המצוה, ופקקו את העזרה בכדי שתהיה העזרה מלאה בדם הקרבנות, והרי זה שבח להם שילכו ברגלים בדם הקרבנות. והקשו בגמרא: "והא דם הוי חציצה" - בין רגלי הכהנים לרצפת העזרה, מה שפוסל את העבודה, כמו ששנינו לעיל במשנה (טו:), ומשני: "לח הוא ולא הוי חציצה, דתניא, הדם והדיו והדבש והחלב, יבישין חוצצין, לחין אין חוצצין".

הנה, בשו"ת 'הלכות קטנות' (ח"א סי' כ) איתא: "שאלה, מוהל שנתיבש דם המילה בידיו, כיצד יטול ידיו לאכילה. תשובה, גרסינן בזבחים (לה.) 'שבח הוא לבני אהרן שיהיו מהלכים ארכובותיהם בדם', הכי נמי יש לומר שבח הוא למוהל שיהיו ידיו צבועות בדם מילה, ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ", ומבואר לכאורה מדבריו, שסברא זו של "שבח הוא לבני אהרן שיהיו מהלכים ארכובותיהם בדם", מועילה גם שלא תהא חציצה, כי "איידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ", ולכאורה הדבר נסתר מדברי הגמרא שלפנינו, שהסיקו שמשום שדם לח הוא אין כאן משום חציצה, ואילו בדם יבש היה בזה משום חציצה, וכבר הקשה כן בשו"ת 'שבות יעקב' (ח"א סי' סט), וז"ל אחרי הביאו דברי ההלכות קטנות: "ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש"ס שם במקומו, דגם בבני אהרן הוי חציצה אם הוא יבש... וצ"ע".

וה'שבות יעקב' העלה שם בדבריו, כי "כיון דצריך הכהן לעמוד רגלו על הרצפה בלי חציצה, וכיון שהולך עד ארכובותיו בדם הוי כרובו שאינו מקפיד עליו", ונחשב כחציצה מדרבנן, כי גזרו אטו רובו המקפיד, ולכן רק בכהנים בעזרה הוצרכו לתרץ שהדם אינו חציצה בגלל שהוא לח, אכן במוהל וכדו' שאין כאן אלא חציצה מועטת, שפיר נוכל לומר כמש"כ ההלכות קטנות שגם ביבש אינו חציצה מפאת שאינו מקפיד עליו, ודחה את הדברים, וכתב שדוחק לומר כן מחמת שני נימוקים: "דזה לא הוי רובו ממש (כלומר, רגלים אינם בגדר רוב כלפי כל הגוף, ובכן אין בזה משום גזירה דרבנן אטו רובו המקפיד), וגם אפשר דלא גזרו שבות במקדש כי האי גוונא".

אמנם ה'סדרי טהרה' (שיירי טהרה סי' קצח סקנ"ב) כתב ליישב, וז"ל: "אין כאן שום דוחק, דודאי דכן הוא, כיון דצריך לעמוד ברגליו בלי חציצת הרגל נידון לעצמו, וכי היכי דבטבילת כל הגוף אזלינן בתר רוב הגוף, הכי נמי ברגלים אזלינן בתר רוב הרגלים, וכן הוא לענין נטילת ידים דקיי"ל דמיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ בנטילת ידים, ואם הוא רוב היד קיי"ל דאפילו באינו מקפיד חוצץ, וכמו שכתב הסמ"ק (סי' קפא) הביאו בית יוסף בטור או"ח סי' קס"א ובמג"א שם סק"ג, אלמא כיון דאין צריך נטילה אלא היד, משום הכי נידון לעצמו, ובתר רובא דידיה אזלינן, הכי נמי לענין חציצת הרגל בתר רוב דידיה אזלינן אף שאינו רוב הגוף", ולכן מיישב גם הקושיא מאין שבות במקדש, כי הוכיח מסוגיית הגמרא במס' יבמות (עח.) שחציצה בכולו חוצץ מה"ת גם באינו מקפיד, ובכן בכה"ג כשהכהן עומד ברגלו בעזרה בדם יש חציצה בכל הרגל, וחוצץ מה"ת גם כשאינו מקפיד, לולא שדם לח הוא ואינו חוצץ.

עוד כתב ה'סדרי טהרה' ליישב: "ובלאו הכי נמי לא קשה מידי, דודאי הכהנים שהיו הולכים עד ארכובותיהם בדם איכא כאן תרי מיני חציצה, חדא מחמת דם הנדבק ברגליהם, ועוד מחמת דם שהיתה על פני כל שטח רצפת העזרה, שהרי היו פוקקין העזרה כדי שתתפשט הדם בכל רצפת העזרה, ואם כן נהי דמחמת הדם שעל גבי רגלים אין כאן חציצה, כיון שאינו אלא על מיעוט הגוף ולא קפיד עליו בטלים הם לגבי הגוף, אבל מחמת הדם שעל גבי קרקע העזרה הוא חציצה, ולו יהא שרגליו נקיים לגמרי אפילו הכי איכא חציצה על ידי הדם שעל גבי הרצפה, ודמיא לעומד על גבי הכלים (במשנה לעיל טו:) דמה שמונח על גבי הרצפה ודאי דלאו בקפידתא תליא, וזה פשוט".

המורם מדבריו, שבעבודה בבית המקדש ישנם שני דינים בחציצה: א] מצד הרגל - שלא תהא שום חציצה על הרגל העומד בבית המקדש, ואכן, בחציצה זו הדבר תלוי בקפידה וברובא. ב] מצד רצפת העזרה - שלא תהיה חציצה על קרקע העזרה, ובזה אינו תלוי בקפידה וברובא, ולכן מצד דין חציצה זו שפיר הוצרכו לתרץ שאין כאן משום חציצה משום שדם לח הוא, ולולא כן היה בזה משום חציצה, והגם ששבח הוא לכהנים ואינם מקפידים, שהרי מצד החציצה שברצפת העזרה אין הדבר תלוי בקפידה, ונראה שהגאון בעל השבו"י זצ"ל למד בזה, שאין כאן שני דינים בחציצה, כי עיקר החציצה הוא מפאת הרגל, שלא יהא בו דבר החוצץ, ובזה שפיר תלוי בקפידה, ולכן נשאר בצ"ע בדברי ההלכות קטנות, ודו"ק.