מה מסמלות הזריקה והשפיכה?

הרב דב קדרון

זבחים לט ע"א

כל מתנות הדם על המזבח, שהן הפעולות העיקריות של הכפרה, מסתיימות בשפיכת שיריים ליסוד: הדם הנשאר בכלי השרת נשפך אל יסוד המזבח. יש הבדל בין שפיכה לזריקה: בזריקה הכהן עומד רחוק מן המזבח; ואילו בשפיכה הוא עומד בצד היסוד ושופך אליו את הדם.

רש"ר הירש זצ"ל (ויקרא א,ה) מסביר את ההבדל שבין שפיכת שיירי הדם, שהיא פעולה שלא מעכבת את הכפרה ולא הכרחית, לבין נתינה וזריקה שבאמצעותן מתבצעת עיקר הכפרה.

זריקה ונתינה מסמלות התמסרות אל מטרה המיוצגת במזבח; ואילו שפיכה אל היסוד איננה מסמלת פעילות, אלא תכונה המצויה בנפש המקריב. זריקה ונתינה מבטאות מעשים הנדרשים מן הנפש ואילו שפיכה מצביעה על היסוד, שהנפש כולה מושרשת בו. היא מושרשת לפני ה' - ביסוד התורה או ביסוד האור הרוחני המוקרן מהתורה (לכן שפיכת השיריים נעשית במערב או בדרום, שהם הצדדים המתאימים לתורה). שפיכת שיריים היא התוצאה הנובעת מנתינת הדם על המזבח. לאחר נתינת הדם שוב אין זוכרים לאדם את מעשי העבר; שהרי כבר קיבל על עצמו את הפעילות הדרושה להתקדמות ודביקות בטוב; מכאן ואילך מובטח לו, ש"כל הדם" - הנפש כולה המיוצגת בקרבן, תהא מושרשת ביסוד התורה לפני ה'. ואולי מותר לומר: שפיכת כל הדם אל היסוד היא הניגוד של "הִכָּרת הנפש מעמיה". פירוש "הִכָּרת" הוא כמשמעו: להיות נגדע מן היסוד, שהנפש מושרשת בו בעמיה, בישראל, לפני ה'. רוב המתכפרים עברו עבירות שזדונן בכרת. מתוך רשלנות וקלות דעת עלולה הנפש להיכרת מיסודה בקרב עמיה לפני ה'; בנתינת הנפש על המזבח היא מקבלת על עצמה למלא את חובתה בנאמנות; מכאן ואילך, בשפיכת השיריים, תשוב הנפש להיות מושרשת ביסוד.