רק לרצות! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים נג ע"ב
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר: חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב"ה, שנאמר: ובין כתפיו שכן.
משתדלים, מתאמצים, וממש רוצים. אבל הרבה פעמים יש תסכול גדול. אם זה בשעת התפילה, הלימוד, או בכלל בעבודת השם. כי לפעמים, כמה שאנחנו מתאמצים, אנחנו לא רואים פירות, ואז מתגנבת המחשבה: אז בשביל מה להתאמץ אם אין תוצאות?
בדיוק בשביל רגעים כאלו אומר רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנא (אש קודש, פרשת עקב), את הדברים שהוא אומר בהתבסס על דברי הגמרא הללו.
בנימין, הוא מסביר, הצטער ורצה את אותה רצועת קרקע שהגיעה ליהודה, ולא נפלה בחלקו. זה הטריד את מנוחתו, לא עזב את מחשבתו, וכאן היה הפתח שלו לישועה.
דווקא בגלל שבנימין לא הרפה, לא וויתר ולא אמר "אין מה לעשות", דווקא בגלל זה הוא זכה להיות אורחו הדגול של הקב"ה. כי במקום הזה מסתתר הסוד שעל ידו זוכה האדם לקרבת אלוקים.
עבודת השם לא נבנית על ההצלחה, היא נבנית על הרצון. זאת אומרת שלא משנה מה האדם משיג, אלא משנה כמה האדם רוצה.
אם האדם לא מוותר על הרצון לקירבה, לא מוותר על החלום להיות חלק מהנוכחות האלוקית, סופו שיגיע לשם. אולי לא בדרך שהוא חשב שיגיע, אבל וודאי לו שיגיע.
הדבר החשוב ביותר הוא לא להרים ידיים, ולא להפסיק לרצות. כי אם נרצה, נגיע.
