מה דומה ל"ויקץ כישן הפיגול"?
הרב דב קדרון
זבחים לא ע"א
מחשבת פיגול היא מחשבה על אכילה של כזית מהקורבן מחוץ לזמנו. אם הייתה מחשבה על אכילה של חצי כזית מחוץ לזמנו וחצי כזית מחוץ למקומו – אין זה פיגול, אבל אם לאחר מכן הייתה מחשבה נוספת על חצי כזית מחוץ לזמנו, חצי כזית זה מצטרף לחצי כזית הראשון, כמו העיקרון של "מצא מין את מינו וניעור". על זה אמר רבא: "ויקץ כישן הפיגול", כלומר: החצי כזית הראשון היה חסר משמעות, כמו ישן, עד שבא חצי הכזית האחרון והעיר אותו והצטרף איתו לכזית.
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק בראשית קונטרס עת האוכל בעניני האכילה) כותב שבדומה לזה, על ידי מאכל אחד וסעודה אחת בשבוע (או סעודת שבת) שאדם אוכל בכוונה הראויה, לכבוד שמים ולהעלות כוחות נפש הבהמית לה' יתברך, מתעלים כל המאכלים והסעודות האחרות שלו.
בדומה לזה אמרו חכמי האמת לגבי התפילה, שעל ידי תפילה אחת בכוונה הראויה, מעלה אדם את כל התפילות הפסולות של כל השנה.
הוא מוסיף שתפילה וגם אכילה הן סוג של עבודת הקרבנות (וגדולה מעלת האכילה כשהיא על טהרת קודש מן התפילה), כי באמת לאמיתו כל האכילות של יהודי הן דוגמת הקרבנות, אלא שכאשר הוא אוכל באופן שלא מבוררת לו כוונת האכילה בלבו ומוחו, הוא דומה לאדם שישן, כפי שמבואר בתניא (פרק יט) שכאשר אדם חוטא, ופועל על פי הנפש הבהמית, באותו זמן הנפש האלוקית שבו היא בבחינת ישנה. וכאשר מגיע זמן שבו אותו אדם אוכל או מתפלל בכוונה הראויה, אז כביכול מתעוררת נפשו האלוקית, ומצטרפת אכילה או תפילה זו לכל האכילות או התפילות שעד אז היו בבחינת שינה.
