לאיזו מטרה כשרים כל האמצעים? 

הרב דב קדרון

זבחים כא ע"א

לפני שכהן עובד עבודה בבית המקדש הוא חייב לקדש את ידיו ורגליו מן הכיור, ומטרת הקידוש הזה אינה להסיר טומאה או לכלוך, אלא להשפיע תוספת קדושה על הכהן.

הרשב"א (שו"ת חלק א סימן קצא) כותב שזה המקור לחיוב ליטול את הידיים כל בוקר מתוך כלי: "אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".

לעומת זאת הרא"ש (מובא הבית יוסף או"ח סימן ד) סבור שאין צורך להשתמש דווקא בכלי לנטילת שחרית, כי מטרת הנטילה בבוקר היא רק לשם ניקיון.

גם הרשב"א מסכים שאילו מטרת הנטילה הייתה רק כדי להסיר את הרוח הרעה ששורה על הידיים לא היה צורך בכלי, כי הצורך בכלי שממנו נוטלים את הידיים הוא רק לתוספת קדושה.

נמצא שהעיקרון המוסכם הוא שכדי לקיים "סור מרע", להסיר את הדברים השליליים, כמו לכלוך או טומאה, אין צורך דווקא להשתמש בכלי, ואילו כדי לקיים את "ועשה טוב", כדי להוסיף קדושה יש צורך להשתמש בכלי.

מכאן ניתן ללמוד שכאשר נלחמים ברוע, כאשר יש צורך למגר מן העולם דברים לא טובים – כל האמצעים כשרים לכך. לעומת זאת כאשר פועלים כדי להוסיף טוב, כדי להוסיף קדושה וטהרה – חייבים להשתמש לשם כך בכלים הנכונים, כי שימוש בכלים לא נכונים לא יביא לתוצאה הרצויה.