מה ייחודי למומר לעבודה זרה?
הרב דב קדרון
זבחים יא ע"ב
המנורה בבית המקדש צריכה לדלוק מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר (שמות כז, כא), אבל אורך הלילה משתנה בין הקיץ לחורף, וחכמים שיערו שבלילות הארוכים של תקופת טבת צריך כמות של חצי לוג שמן לכל נר כדי שידלוק כל הלילה.
אותה כמות שמן נותנים במשך כל הלילות, גם בקיץ. אז מה עשו בלילות הקצרים של הקיץ?
בזה נחלקו רבותינו הראשונים: לדעת רש"י בזמנים שבהם הלילות קצרים המנורה המשיכה לדלוק ביום, ולפעמים אפילו עד שליש היום. (בדעת זקנים מבעלי התוספות שמות כז, כא מובא שהרב יצחק בר אברהם ז"ל הבין שלדעת רש"י היו זורקים את השמן הנותר, והוא הקשה על כך, אבל כפי שרואים מרש"י בפירושו לגמרא, כוונתו היא שהמנורה המשיכה לדלוק ביום)
לעומת זאת תוספות (במנחות פט,א) כתבו בשם הירושלמי שבלילות הקיץ עשו פתילה עבה ובחורף פתילה דקה, וכך המנורה דלקה רק עד סוף הלילה כל השנה.
כלומר: לפי תוספות אסור היה למנורה לדלוק ביום, ולפי רש"י אין בעיה בזה שהמנורה המשיכה לדלוק בשעות היום.
כאשר יש כוח (או תקציב או כל אמצעי) שמיועד למטרה מסוימת, ויש בו כוח עודף על כדי הצורך. יש אנשים שינסו לנצל את כל הכוח העודף לקיום המטרה שלשמה הוא מיועד, ויש אחרים שגישתם שונה, וסבורים שאחרי שהובטח קיום המטרה שלשמה מיועד הכוח, אין צורך להקפיד שהכוח העודף ישמש דווקא למטרה העיקרית, כי כיוון שהמטרה הושגה לא איכפת לנו מה יהיה עם שאר הכוח.
