מה ייחודי למומר לעבודה זרה?

הרב דב קדרון

זבחים י ע"א

בשיטה מקובצת (על הדף, אות א) מבאר שאדם שעבר עבירה פעם אחת לא נקרא מומר, וכך סוברים עוד ראשונים, אבל מי שעבד עבודה זרה, אפילו פעם אחת, נעשה מומר.

בביאור העניין כתב הרה"ג ברוך יצחק לוין זצ"ל (מובא בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יד עמוד תע) שמומר נקרא אם מתבאר ממעשיו שאינו מאמין שזאת התורה היא אמת, והוא חולק על התורה ועומד כנגדה, לפיכך בעבודה זרה ובמגדף אם ניכר ונראה בפעם הראשונה שיש בו דעת אחרת, וכן באפיקורס שכוונתו לעקור עיקר מעיקרי התורה, אפילו בפעם אחת הרי הוא מומר, ובשאר עבירות אינו נראה שאינו מאמין שזאת התורה היא אמת אלא ע"י שהרגיל והחזיק עצמו לעשות את העבירה שלוש פעמים, ואז נראה כאילו רוצה לעקור אותה המצווה מן העולם, לכן אינו נעשה מומר לאותה העבירה אלא במה שהחזיק עצמו והרגיל מעשיו, דהיינו בשלש פעמים.

לכן פסק בית הדין (בפסק הדין הנ"ל) לגבי אשה שכביכול התגיירה, אך התברר שהייתה מיסיונרית. היא הציגה עצמה כיהודיה חרדית, אך יש עדויות וראיות שגם אחרי שהתגיירה בארה"ב חזרה לסורה בקהילה נוצרית ומסיונרית (יהודים משיחיים), וכך הודתה היא עצמה. גם אחרי שעלתה לארץ כיהודיה, קיימות עדויות שהייתה פעילה בקהילה הנ"ל, ופעלה - בעצמה ובאמצעות פעיליה - להעביר מאות ילדים יהודים על דתם בשיטה הנוראה הנקראת "פגיעות טיקסיות" (RITUAL ABUSE) בשכונת נחלאות, בעיר העתיקה, שכונת סנהדריה מורחבת, עזרת תורה, מאה שערים ועוד ונודע על מאה ושמונים ילדים שנפגעו, שדינה כמומרת ואין לקבל את בקשתה לחזור להיות יהודיה.