כל הקרבנות דומים לעולה או לחטאת?
הרב דב קדרון
זבחים ח ע"ב
על פי הפרטים המבוארים בגמרא לגבי קורבנות החטאת והעולה, הגדיר רש"ר הירש (ויקרא ד,כד) את מהות שני הקורבנות הללו:
העולה מבטאת, בדרך חיובית, את העלייה לקראת שלמות מוסרית גדלה והולכת ואת החדרתן בלב, בדרך חיובית, של מחשבות טובות וטהורות - שרק בכוחן ניצל אדם ממחשבות רעות ונפסדות, שהרי המחשבה איננה שובתת לעולם. מהותה של העולה היא: עלייה מתמדת - במעשה ובמחשבה - עד לאידיאל של שלמות מוסרית - רוחנית. בתחום המוסר והרוח. עלייה פירושה - חיים!
לעומת זה נובעת החטאת מהכרת הצד השלילי של הירידה הזמנית שיכולה לקרות לאדם. קורבן החטאת מבטא מצב עראי של מחלה עוברת.
על פי הגדרה זו, העולה, ולא החטאת, מבטאת את רעיון היסוד של מחשבת הקורבנות; קרבן התמיד הוא עולה ולא חטאת; כל הקורבנות דומים לעולה, ולא לחטאת בעבודות הדם המעכבות את הכפרה. בסופו של דבר, כל הקורבנות יכולים להתגלגל ולהיהפך לעולות, רק עולה קרבה כנדבה ללא תנאי, בין ביחיד ובין בציבור.
טעם הדבר הוא כי לא ברגשות שליליים, לא בהכרת - הקבע של חטא ואשמה, לא בהשבת - הנפש - עד - דכא ישאף הלב אל אלוקיו, ותתעלה הרוח בהשראה לעבודת ה' ולתיקון עולמו. אלא רק ברגשות חיוביים: קורבן עולה הוא מלשון עלייה: קדימה! למעלה! אל - על! עד לאור קירבת ה', והלאה, לנצח נצחים - זו בת קול היוצאת תמיד ממקדש ה' אל בני ישראל ובנותיו; וזו הקריאה המעוררת והמחייה, הדוחה מפניה דכאון ומוות, - וזו קריאתו של אלוקי מקדש ישראל, והיא מחאה חזקה ונמרצת נגד כל שיטות הסגפנות האליליות של השפלה – עצמית.
