מה הבעיה בתרגום התורה ליוונית?
הרב דב קדרון
זבחים ג ע"א
מי ששחט קורבן חטאת לשם קורבן אחר – פסל את החטאת, אבל אם שחט את החטאת לא לשם קורבן – החטאת לא נפסלה, וכפי שמסבירה הגמרא: "מינה מחריב בה", רק כאשר מתכוונים למשהו ששייך לאותו סוג זה יכול לקלקל. משהו רחוק, שלא שייך לאותו דבר לא יכול כל כך להשפיע לרעה.
העניין הזה מובא על ידי המשגיח ר' ירוחם זצ"ל (דעת תורה באורים דברים לג,ד) בהסבר החומרה של תרגום התורה ליוונית, שעל זה נקבע יום עשרה בטבת ליום תענית לדורות, והעמידו את זה ביחד עם התחלת חורבן הבית, ומיתת עזרא הסופר. ולכאורה תמוה: מאי כולי האי, הרי לא היה שם אלא העתקה פשוטה ללשון יונית, מדוע זו צרה גדולה כל כך, עד שהתקינו על זה תענית לדורות!
אלא, חז"ל מסרו לנו שהיסוד של מלכות יון הוא מלחמה נגד התורה, הן אמת הוא שהיו חכמים, וחכמת יון מפורסמת בדברי הימים, אבל אדרבה מזה יצא להם מלחמה תמידית נגד התורה. פרס, בשונה מהיוונים, גזרה להשמיד ולהרג, גזירות על הגוף, מפני שזה היה מהותה ודמותה של מלכות פרס, אבל יון גזרה גזירות שמד, גזירות על תורה, מפני שזהו מהותה ודמותה של מלכות יון, ואדרבה דווקא הם שיש להם יד ושם בחכמה, דווקא הם לחמו נגד התורה.
חז"ל הקדושים כשראו שהיוונים מכריחים להעתיק את התורה ללשונם, גזרו תענית לדורות, כי הם הבינו שזה לא ענין פשוט אשר גויים רק סתם מעתיקים תורה ולא יותר, חז"ל ראו בעניין זה ביטולה של תורה. הם ידעו כי דווקא בגלל מעלת בקשת החוכמה של היוונים – רצונם לתרגם את התורה ללשונם יביא אותם לנסות "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".
