אין יותר שלם מלב שבור / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
זבחים ב ע"א
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח והחטאת, הפסח בזמנו, והחטאת בכל זמן; רבי אליעזר אומר: אף האשם, הפסח בזמנו, והחטאת והאשם בכל זמן, אמר רבי אליעזר: החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא, מה חטאת פסולה שלא לשמה, אף האשם פסול שלא לשמו.
משפט מפורסם וידוע אומר "אין יותר שלם מלב שבור", שזה משחק מילים יפה. אבל האם יש במשפט הזה גם אמת תורתית? האם התורה אכן מחשיבה בעל לב שבור לאדם שלם יותר? מסתבר שהמשנה שלנו היא הראיה.
בשיחה שנשא הרבי מליובאוויטש לרגל יום השנה לפטירת אביו (כ"ף מנחם-אב, תשכ"ה, סעיפים כא – כד), הוא התעכב על משמעותה של משנה זו, והחלוקה שהיא עושה בין דיניהם של כל הקרבנות, שכשרותם איננה תלויה בהבאה "לשמה", ובין קרבן חטאת, ולשיטת רבי אליעזר גם קרבן אשם, שאותו חייבים להביא "לשמו".
הקרבן, הוא הסביר, מייצג את תכלית מטרת עבודתו של היהודי בעולם, שכן בשל העובדה שהעולם מורכב משני חלקים: חומר ורוח, משימתו של היהודי היא להגביר את הרוח על החומר, ולקרב את כל חלקי העולם למהותם האלוקית, ולהראות לכולם מהו העיקר ומהו הטפל.
זה נכון ביחס לכל מצווה שנעשית באמצעות החומר, כמו מצוות צדקה באמצעות כסף, או תפילין באמצעות עור של בהמה, אבל נכון כפליים ביחס למצוות הקרבנות, שנקראת כך בגלל שהיא "מקרבת" בין האדם לאלוקיו, ובין העולם לאלוקיו.
לאור הרעיון הזה, מסביר הרבי את נושא ה"שלימות", שנוכח מאוד בדיני הקרבנות: על הקרבן להיות שלם, ולא בעל מום, על המזבח שאותו מקריבים את הקרבן להיות שלם ללא פגם, וכך גם הכהן המקריב צריך להיות שלם, והסיבה לזה היא מכיוון שהקרבן מגיע בכדי לקרב בין העולם לבין האלוקות, לכן העולם צריך להיות עולם שלם, ללא פגם, כך שגם חלקיו יוכלו להתקרב לרבונו של עולם.
אלא, שלמרות כל זאת, ישנם קרבנות שאין צורך כל כך להקפיד על שלימותם, מכיוון שהחיבור שהם עושים בין העולם ובין האלוקים לא יכול להיות גם כך חיבור שלם, ותמיד תישאר איזו מחיצה מסויימת.
דוגמה לזה היא קרבן של בני נח, שיכול להיות כזה שיהיה בו מום "בדוקין שבעין", או קרבנות שמקריבים בבמות, שלא חייבים לעמוד בכל התקנים שבהם המזבח שבבית המקדש עומד.
אולם, ככל שהקרבן אמור לגשר על פערים גדולים יותר שיכולים להתחבר, כך החובה שיהיה שלם יותר גדילה והולכת, והראיה לזה היא המשנה שלנו.
כאשר המדובר הוא בקרבן רגיל, של אדם רגיל, הרי שהכוונה יכולה להיות חסירה, ואף על פי כן הקרבן יהיה כשר. אולם, כאשר הקרבן מובא על ידי אדם שחטא ונפל, אזי חייבת להיות כוונה שלימה בהבאתו. כוונה זו היא קריטית, ובלעדיה הקרבן איננו כשר.
ומהי הכוונה הנדרשת? "שב מידיעתו". היינו שהחוטא מודע לשבר שעשה ולנזק שחולל במעשהו, ודבר זה מציק לו עד כדי שהוא מבקש לייצר שוב את החיבור בינו ובין הקב"ה.
זוהי בעצם כוונתו של המשפט "אין יותר שלם מלב שבור", דווקא לב שבור, שמגיע מתוך הבנה עמוקה שהחטא שנעשה העצים את ההסתר על האלוקות כאן בעולם, ולכן יש צורך לתקן, הוא זה שיכול לפעול משהו לא רגיל – תשובה, סליחה וכפרה.
