מה אדם ממוצע אמור להבין?

הרב דב קדרון

הוריות ד ע"א

כאשר בית הדין הגדול הורה בטעות להתיר לעבור עבירה, ואדם שמע על כך, ולאחר מכן בית הדין חזר בו וביטל את פסק ההלכה, אך אותו אדם לא שמע על הביטול, ופעל בהתאם לפסק הראשון, יש מחלוקת בין התנאים מה דינו.

על פי ההסברים המובאים בגמרא לדעותיהם של רבי אלעזר וסומכוס, נמצא שהמחלוקת ביניהם היא לגבי אדם ששמע שבית הדין הגדול הביאו קורבן פר כדי לכפר על חטאם, והוא לא ידע מדוע הביאו אותו. לדעת רבי אלעזר היה צריך לשאול ולברר מדוע הביאו את הפר הזה, ומשלא שאל כן הרי הוא אחראי על מה שחטא לאחר מכן בסמיכתו על הפסק המוטעה של אותו בית דין, כי אם היה מברר היה יודע שהם חזרו בהם מפסק ההלכה הקודם. לעומת זאת לדעת סומכוס אינו אחראי לזה, כי לא עלה בדעתו לשאול למה הביאו הציבור פר, ולא מצפים ממנו שיברר זאת, ולכן גם אם חטא לאחר מכן, אין חטא זה נחשב לשגגה שלו, כי הוא עדיין סמך על הפסק הקודם של בית הדין.

נראה שנקודת המחלוקת היא עד כמה מצופה מאדם להבין ולפרש את המציאות, ובעניין זה יש אנשים שונים עם יכולת הבנה שונה, כמו ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה, וביניהם שאינו יודע לשאול מצד אחד והחכם מצד אחר. אם כן לכאורה קשה: איך יכולה להיות מחלוקת בזמן שיש אנשים שונים בעלי רמות שונות של הבנת עומק המציאות?

ייתכן שהמחלוקת כאן היא מהי רמת ההבנה המצופה מהאדם הממוצע, האם הוא אמור לשאול את עצמו מה הסבר הדבר ולברר ולהבין, או לא.