גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ת"פ מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף עה ע"ב

מדוע לא נאמר דין טבילת כלים במלחמת סיחון ועוג?

שנינו במשנה (עה:): "הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם, את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן באור". ובגמרא: "תנא, וכולן ("אף הנגעלים והמלובנים". רש"י) צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי, אמר רבא, דאמר קרא (במדבר לא, כג) 'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר', הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא, מתוך שנאמר (שם) 'במי נדה', שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, תלמוד לומר (שם) 'אך' חלק, אם כן מה ת"ל 'במי נדה', מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה".

העולה מדברי הגמרא כי ממה שנאמר בענין כלי מדין כשחזרו ממלחמת מדין: "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא", מלבד מה שלמדים מפסוק זה דין הגעלת כלי, יש בפסוק זה שני לימודים גם לחיוב טבילת כלים, רבא למד דין זה ממה שנאמר "וטהר", וכמו שכתב רש"י: "קרא יתירה הוא האי וטהר", ובא ללמד שהוסיף הכתוב טהרה אחרת, והיא הטבילה במ' סאה, ובר קפרא למד דין זה מהמשך הפסוק: "אך במי נדה יתחטא", והיינו, שחובה לטבול הכלים במים שנדה טובלת בהן. בהמשך מבארת הגמרא את הצורך בשתי דרשות, יעו"ש.
הנה לענין הגעלת כלים העיר הרמב"ן (במדבר שם) מדוע נאמר דין זה רק במלחמת מדין, ולא קודם לכן במלחמת סיחון ועוג שקדמה, וז"ל: "והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב, לה) 'רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו', והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים דכתיב (שם ו, יא) 'ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת', ואמרו רבותינו (חולין יז.) 'קדלי דחזירי אשתרי להו', אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם, ולכך נהג האיסור בכליהם".

ומצינו באחרונים (עי' 'תורת משה' להחת"ס פר' מטות ד"ה כל דבר; שו"ת 'שואל ומשיב' תנינא ח"ד סי' יז ועוד), כי תירוצו של הרמב"ן עולה רק לענין הגעלת כלים, אבל לענין טבילת כלים לא יעלה תירוצו, והיינו, כי במלחמת סיחון שהיא בכלל המלחמה לכיבוש מארץ העמים לנחלת אר"י הותר להם רק דברים הנאסרים מפאת איסור, אכן, חובת טבילת כלים אינה מחמת איסור, שהרי גם כלי חדש של עכו"ם שאין בו חשש איסור חובה לטבול, ועיקר חובת הטבילה מפאת קדושה, וכמו שכתב הריטב"א בסוגיין בשם הירושלמי (ע"ז פ"ה הט"ו): "לפי שיצאו מטומאתן של גוים לקדושתן של ישראל", מי יימר שהותר להם, ואם כן הקושיא במקומה עומדת.

בשו"ת 'שואל ומשיב' (שם) הוכיח מזה כדעת הראשונים שטבילת כלים היא מדרבנן, וכן מצדד הרמב"ן (שם), וז"ל: "ולבי מהרהר עוד, לומר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו", ומסיים: "וזה צריך תלמוד", ובכן גם במלחמת מדין לא נצטוו על כך, אכן, דעת רוב ראשונים היא שטבילת כלים גזירת הכתוב היא (עי' רש"י בסוגיין ד"ה והא; תוד"ה מים, ובחי' הראב"ד והרשב"א בסוגיין), ולא נוכל לתרץ כן.

וכתב ה'חתם סופר' (שם): "ונראה דהא הטבילה היא להוציא מטומאת נכרי להכניס לקדושת ישראל, וטומאתם היא כח השר שלמעלה השוכן עליהם, ובשבעה עממין כתיב (במדבר יד, ט) 'סר צלם מעליהם', פירש רמב"ן, השר שלהם כבר סר וה' אתנו, על כן לא היה צריך טבילה, משא"כ בכלי מדין", והמורם מזה חידוש לדינא, שכשכבשו בני ישראל את שבעת העמים, ושללו את כליהם, לא היו כליהם צריכים טבילה, ומלחמת סיחון מלך האמורי היתה ממלחמת שבעת העמים.

בספר 'גידולי טהרה' (על הל' מקואות שו"ת סי' יז) העלה בזה דבר מחודש, וז"ל: "ומה שהקשה ידידי הרב למ"ד טבילת כלים דאורייתא, אמאי לא נצטוו עליה במלחמת סיחון ועוג, אפשר לישב קצת, דלפי מה דאמרינן בע"ז (עי' ב"ב קיט.) דמשעה שניתנה הארץ לאברהם זכה בה ובכל מה דאית בה, ובכלל זה הם גם כן מיני המתכות היוצאים מן הקרקע, כדין חצרו של אדם שקונה לו, ואם כן כל אלו הכלים הנעשים ממתכות שהוציאה הקרקע מכאן ואילך, מדינא אין צריך טבילה, דהוי כנותן כסף לאומן לעשות לו כלי המוזכר בפוסקים, וכי תימא על כל פנים אותן שנעשו ממתכת שהיה להם קודם לכן, או ממתכת דאתי מעלמא ליחייבו בטבילה, יש לומר דאזלינן בתר רובא (=ורוב כלים היו מתוצרת הארץ ומאותה תקופה), אבל במלחמת מדין דלא שייך סברא זו שפיר נצטוו". והדברים לכאורה תמוהים, כי כשהעכו"ם תלשו המתכת מן הקרקע, הרי קנו אותה ביאוש ושינוי מעשה ושינוי השם, וכבר נעשו שלהם, ולא מסתבר שנשארו כל הכלים הללו כרכוש האבות הקדושים.

ה'כלי חמדה' (בפרשתנו פר' כי תצא) הביא בזה: "ושמעתי בשם אומרים הקדוש הגאון מרנא [רבי אברהם] מטשעכנאוו זצ"ל שאמר לתרץ קושית המפרשים אמאי לא נצטוו על טבילת כלים במלחמת סיחון ועוג, שבזה לא שייך תירוץ הרמב"ן ז"ל, משום דהותרו להם מאכלות אסורות, דהרי טבילת כלים ענינו משום שבא לקדושת ישראל צריך טבילה, דנראה דהא דקיי"ל דבקונה מן הנכרי צריך טבילה, היינו דווקא אם בא מיד נכרי ליד ישראל, דאז הכלים צריכין טבילה, משא"כ אם הנכרי מת קודם וזכה בהן ישראל, אין צריך טבילה, ומעתה דוקא במלחמת מדין דהחיה את הטף ואת הנשים (במדבר לא, ט), א"כ כשמתו אבותם ירשו הם את אביהם, נהי ישראל לקחו אחרי כן מהם וקנאו בכיבוש במלחמה, היה צריך טבילה, משא"כ בסיחון ועוג שהרגו כל נפש (עי' דברים ב, לד), וממילא נשאר הכל הפקר, כיון דלא נשארו יורשין, ואם כן אח"כ כשלקחו ישראל הכל הרי זכו מן ההפקר, ולא צריך טבילה מן התורה, אד"ק ודפח"ח", וכן מובא בשו"ת 'חדות יעקב' (תנינא סי' מב) בשם הגה"ק מטשעכאנוב זצ"ל (עי' שו"ת 'הר צבי' יו"ד סי' קט שפקפק בחידוש זה, שכלים של נכרי שנעשו הפקר, ובא לידי ישראל, שאינם חייבים טבילה, ועי"ש דבריו).