כלי תשמיש
עבודה זרה עה ע"ב
"מתני'. הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל, ללבן באור - ילבן באור".
מה פירוש הביטוי שבמשנה: "כלי תשמיש"? וכן מה בכלל פירוש המילה "כלים", ואיזה כלים הם לא כלי תשמיש?
בפירוש המשנה לרמב"ם כתב: "כלי תשמיש - רוצה לומר תשמיש אכילה". כלומר שמשתמשים בהם - לאכילה. אבל אין כוונת הרמב"ם שזה פירוש הביטוי "כלי תשמיש", שהרי תשמיש פירושו שימוש, ולא שימוש אכילה דוקא. הרמב"ם רק הסביר את המשנה על פי ההלכות שמפרטת בהמשך הגמרא, ולכן הוא גם הוסיף מיד: "ובתנאי שיהיו אלו הכלים מן הכלים היצוקים, כגון הברזל והזכוכית, וכן כלי החרס המצופים", כל אלה פרטים שהאמוראים בגמרא דנו בהם והכריעו כך בהמשך.
הלכות שונות מתקיימות רק בחפצים שנקראים כלים בלשון חכמים. בענייני טומאה וטהרה. כלים פסולים מלסכך בהם את הסוכה. בשבת קיימת גזרת כלים, כיום זה נקרא מוקצה, אבל בדרגה נמוכה ממוקצה גמור. וכלים אלו מתחלקים לשני סוגים בעלי דרגות חומרה שונות: כלים שרוב תשמישם לדבר האסור בשבת, וכלים שרוב תשמישם לדבר המותר בשבת.
לצורך הגדרת "כלים" קל יותר לציין מה הם הדברים שאינם כלים. מאכל ושתיה, בני אדם, ובלשון חכמים: כִּכָּר או תינוק, וכן בעלי חיים, ודברים שלא הכינו אותם לשימוש כגון אבנים, עפר, וכדומה.
אדם אוכל את המאכל עצמו, ואילו בכלים הוא רק נעזר – כסיוע צדדי.
מה הם הכלים שאינם "כלי תשמיש"?
בגדים נקראים בלשון המשנה "כלים" סתם, למשל בסוף מסכת תענית: "בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו - כל הכלים טעונין טבילה". אבל בגדים אינם "כלי תשמיש" כי לא משתמשים בהם באופן פעיל, אלא מניחים אותם על הגוף ומשאירים אותם באופן פסיבי.
משנתנו הזכירה "כלי תשמיש", אך היא לא עוסקת בכל סוגי כלי התשמיש אלא רק באלה שדרכו להטביל, שדרכו להגעיל, או שדרכו ללבן בָּאוּר, כלומר בכלים שבאים במגע עם המאכלים ולכן יש צורך להכשיר אותם מזיהום המאכלים הבלתי כשרים שדבק בהם.
ומוסיפה הגמרא ומביאה ברייתא: "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין". כלומר שנוסף על הצורך בהכשרת כלים, יש גם דין של טבילת כלים שנקנו מהגוי. וטבילה זו נצרכת גם בכלים חדשים למרות שלא השתמשו בהם כלל. אך מסבירה הגמרא שאמנם שצריך להטביל גם כלים שטרם באו במגע עם אוכל, אך מדובר רק באותם הכלים שדיברו עליהם בפרשת מטות בענין הכשרת כלי מדין, ששייכת בהם הכשרה, ולא למשל במספריים של עור או של בד.
