שאלה טובה במיוחד תלויה בתשובתה / רפי זברגר

זבחים צב ע"ב
 

הקדמה

פירקנו המתחיל בדף שלנו עוסק במצוות כיבוס בגד שנפל עליו דם חטאת. נסכם את דיני המשנה (וחלק מדיני הגמרא):
1. דין כיבוס נוהג גם בחטאת חיצונית (דמה נזרק על מזבח החיצון ועוד הלכות) וגם בחטאת פנימית (פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח) אשר דמם הוזה על מזבח פנימי
2. דם שאינו עומד להיות מוזה על המזבח אין בו גם מצוות כיבוס. למשל דם של חטאת פסולה.
3. גם חטאת פסולה שהייתה לה שעת הכושר (הייתה כשירה ולאחר מכן נפסלה) אין בה דין כיבוס. [קל וחומר חטאת פסולה שלא היתה לה שעת הכושר) . יש החולקים, נלמד זאת בהמשך המאמר.
4. דין כיבוס אינו נוהג בחטאת העוף (מקור נלמד בגמרא).
5. דם חטאת אשר הועבר לכלי (כדינו) ולאחר מכן נשפך על רצפת העזרה, ונאסף שוב לכלי – כשר לזריקה על המזבח, ולכן אם נזרק לאחר מכן על בגד – נוהג בבגד דין כיבוס.
 

הנושא

בשלהי הדף שאל לוי את רבי יהודה הנשיא את השאלה הבאה:
ניתז מבגד לבגד מהו?
האם דין כיבוס שייך רק ל"בגד ראשון'' אשר ניתז עליו דם מבהמת חטאת, או שמא אף עם ניתז דם על בגד, ולאחר מכן דם זה ניתז על בגד אחר, האם חלה חובת כיבוס גם על הבגד השני? ולוי מסביר את צדדי הספק:
מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס, או דלמא לא?
אם נאמר כי דם הנזרק על הבגד נפסל מלהיזרק על המזבח, הרי דם זה נהפך ל''דם פסול'' ואין נוהג בו דין כיבוס (2), אך אם דם הנזרק על הבגד אינו נפסל (ואם ''סוחטים'' אותו מן הבגד אפשר לזורקו על המזבח), אזי גם אם יותז על בגד שני עדיין הבגד יהא חייב בכיבוס (כמו כל דם כשר הנזרק על בגד).
אמר ליה: זו שאלה, טעון כיבוס ממה נפשך!
עונה רבי ללוי ואומר לו כי ''שאל שאלה טובה'' (זו שאלה), אבל התשובה חד משמעית: בכל צד שלא נלך, הבגד השני טעון כיבוס. עתה הוא מפרט מדוע!
אי אוספו וכשר - הא כשר!
אם מותר ''לאסוף'' את הדם מן הבגד והוא יהיה כשר, אז גם אם הוא נזרק על בגד שני יש לכבסו (דומה לדין בסעיף 5).
ואי אוספו ופסול - אנא כרבי עקיבא סבירה ליה, דאמר: היתה לו שעת הכושר ונפסלה - דמה טעון כיבוס.
גם אם הדם הנאסף מן הבגד פסול, ואז לכאורה גם אם נזרק על בגד שני לא היה צורך לכבסו, אבל ממשיך רבי ואומר כי הוא סובר כרבי עקיבא, החולק על התנא של משנתנו (3), ופוסק כי אם היה לדם שעת כושר והוא נזרק על בגד, הרי שיש לבגד דין כיבוס (על אף שכרגע הוא דם פסול). מכיוון שרבי עקיבא חולק על הצד השני של הבעיה, כפי שהוצגה על ידי לוי, הרי בכל מקרה אנו מחייבים לכבס את הדם שנזרק על בגד שני. 
 

מהו המסר?

ננסה להבין את הביטוי היחידני בש''ס (לא מצאתי בחיפושים השונים מקבילות) ''זו שאלה''. אמרנו כי משמעות ביטוי זה הוא שבח שרבי משבח את שאלת לוי. על מה הוא כל כך משבחו? במה שאלה זו של לוי שונה משאלות אחרות של חכמים בגמרא שלא זכו בכינוי ''שאלה טובה''. ננסה לתת מספר אפשרויות:
1. ההסבר שלוי נותן לשני צידי הבעיה "הרשים'' את רבי. הקביעה כי התשובה תלויה בשאלה מה דין הדם אשר נזרק על הבגד הראשון: אם הוא נפסל, הרי שהבגד השני אינו דורש כיבוס, ואם אינו נפסל דורש כיבוס.
הסבר זה נראה קצת חלש, שהרי נראה כי יש מקומות נוספים בש''ס, בהם מסבירים שאלה/בעיה ומציגים שני צדדים לבעיה, התלויים בפסיקה של שאלה אחרת.
2. אולי לאור התשובה של רבי, שאלתו של לוי מקבלת ''חיזוק''. שהרי רבי אומר ללוי כי אין שני צדדים. בכל צד שנלך, נגיע למסקנה כי הבגד השני טעון כיבוס. שהרי הנחת היסוד של הצד השני בבעיה תלויה בדעת חכמים במשנתנו, על כך אומר רבי כי הוא סובר כרבי עקיבא, אשר כאמור חולק על חכמים.
לפי הסבר זה יוצא כי שאלה היא טובה במיוחד, אם יש תשובה אשר עוקרת לפחות אחת מהנחות יסוד של השאלה.
כלומר, ''ציון'' של שאלה תלוי בתשובה שתבוא לאחריה.
אם נלך בכיוון השני, נוכל אולי להרחיק לכת עוד, ולומר כי כאשר השאלה כל כך ברורה ומוצקה, מוסברת מכל צדדיה, הרי זה נותן פתח לתרצן "לחשוב מחוץ לקופסא'' ולבחון היטב האם באמת כל הנחות היסוד אמנם נכונות ותקיפות
 
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]