מה ההגדרה של "בעלה בעיר"?

הרב דב קדרון

עבודה זרה סט ע"א

לפי גרסת הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש (כפי שמביא הב"ח) פועלים שנושאים יין או אוכל טהור, ויודעים שאסור להם לגעת במשא, כי במגעם הם מטמאים או אוסרים אותו, מפחדים לעשות זאת כאשר בעל הבית נמצא במרחק של מיל מהם (18 דקות הליכה), אבל אם בעל הבית רחוק יותר, אי אפשר לסמוך על כך שלא נגעו.

מכאן למד בעל שו"ת פאת השדה (יו"ד סי' מז) לעניין הלכה בהלכות ייחוד, באשה נשואה שבעלה בעיר שלדעת הרבה ראשונים אין כלל איסור ייחוד, וכתב שרק אם אין העיר גדולה ממיל אז אין חוששים משום יחוד, כי היא חוששת שמא יבוא פתאום, כמו שהפועלים מפחדים מבעל הבית עד מרחק כזה, אבל בעיר גדולה, שהבעל במרחק גדול יותר – אין היתר.

בעל שו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן קסז ד"ה הנה לענין) כותב שעניין זה תלוי במחלוקת הראשונים, כי זה נכון לדעת רש"י שסבור שהיתר "בעלה בעיר" הוא מטעם שמא יבוא, ובעיר גדולה יש להחמיר כיוון שלא יכול לבוא מהר, אבל לדעת הרמב"ם טעם היתר "בעלה בעיר" הוא מפני שאימת בעלה עליה כאשר היא יודעת שהוא באותה עיר, ולפי זה לכאורה גם בעיר גדולה יש להתיר, אמנם למעשה הוא חשש להקל בעיר גדולה כלונדון וניו יורק.

לעומת זאת בעל שו"ת דברי יציב (אבן העזר סימן מב) כותב שהעיקר הוא כטעם הרמב"ם, שכל שבעלה בעיר, אפילו עיר גדולה, אימת בעלה עליה, ומותר לה להתייחד עם אנשים אחרים, לכן מצד עיקר ההלכה הרוצה להקל בזה באנשים ונשים כשרים וצנועים יש לו על מי לסמוך.