האם משחת שיניים צריכה הכשר?
הרב דב קדרון
עבודה זרה סז ע"א
בגמרא מובא המקור לדין של נותן טעם לפגם, כלומר מאכל אסור שהתערב עם מאכל של היתר, כאשר טעמו של האיסור הוא טעם פגום.
הגרצ"פ פראנק זצ"ל (שו"ת הר צבי יורה דעה סימן צה) מסביר שיש דרגות שונות של פגם. יש חומר שהוא פגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו, שאינו ראוי לאכילת אדם כלל, ויש שהוא פגום קצת. בדבר פגום לגמרי עד שאינו ראוי לאכילת אדם, מן התורה אין אסור באכילה, אבל אסור מדרבנן, כשהוא עומד בפני עצמו ולא נתערב. אבל כשהוא נתערב בהיתר, אפילו איסור מרובה לתוך היתר מועט, מותר לאכלו, כי לא גזרו חכמים בתערובות. לכן אם מעורב במשחת שיניים חומר לא כשר שהוא פגום לגמרי עד שאינו ראוי לאכילת אדם כלל, אף אם כשהוא עומד בפני עצמו אסור מדרבנן, מכיון שהוא בתערובות מותר לדברי הכל.
ואם מעורב במשחת השיניים חומר אסור שלא נפגם לגמרי אלא שהוא פגום קצת, אז ההלכה היא שהתערובת מותרת רק כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה, אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט, ואפילו מחצה על מחצה, אינו מותר, אלא שלדעת רוב הפוסקים זהו איסור דרבנן, כי על כל פנים זוהי אכילה שלא כדרך אכילה רגילה.
אבל במשחת שיניים גם את זה יש להתיר משום שאין כאן אלא טעימה בלא בליעה, ואף שפסק הרמ"א (בסימן קח סעיף ה), שטעימה בלא בליעה אסורה, ומבואר שם בש"ך (ס"ק כד) דלאו דוקא באיסור הנאה, אלא גם באיסור אכילה אסור בטעימה בלא בליעה, זהו באיסור דאורייתא, אבל באיסור דרבנן יש הרבה שמקילים בטעימה בלא בליעה, לכן מותר להשתמש במשחת שיניים שיש בה תערובת של חומר אסור.
