ירושת העברה
בבא בתרא קטו ע"א
"(במדבר כ"ז) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו - בן קודם לבת".
ירושת הבת שונה מירושת שאר קרובים, שנכתב בה לשון "והעברתם", לשון העברה מהיורש הטבעי - הבן שהוא "יורש כרעיה דאבוה" (עירובין דף ע ע"ב). "אבל הנקבה אינה ממלאה מקום אביה" (לשון המהרש"א בחידושי אגדות ב"ב דף קטז ע"א). ובירושת הבת עלולה הנחלה לעבור אפילו משבט לשבט.
לכן למדו מפסוק זה לקמן ב"ב דף קמז ע"א:
"מנין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה? שנאמר: והעברתם את נחלתו לבתו, יש לך העברה אחרת שהיא כזו, ואי זו? זו מתנת שכיב מרע".
שכיון שניתנה רשות ואפשרות שתעבור הירושה ממקומה, ניתן כבר להעבירה גם על ידי צוואת שכיב מרע.
ולכן למדו מפסוק זה לקמן ב"ב דף קטז ע"א ודף קמא ע"א:
"כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, כתיב הכא: (במדבר כז, ח) וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, וכתיב התם: (צפניה א, טו) יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא".
שינוי הסדר הטבעי הוא כעס עליון. וכדברי רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) במדבר כז, ז:
"אי נמי עֶבְרָה היה לו להקב"ה על אותו האיש, ולפיכך לא זכה שיניח בן ליורשו".
