מה בין לשון המקרא ללשון חכמים?
הרב דב קדרון
עבודה זרה נח ע"א
לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמו.
בעל שו"ת בנין ציון (סימן קכז) למד מכאן שיש לחלק בין הוראת מילה בלשון המקרא ובין הוראתה בלשון חכמים, אבל בלשון המקרא הוראת כל מלה שווה בכל המקומות.
מכאן הוא למד שכיוון שלשון השביתה הנאמרת בשבת ויום טוב בלשון התורה, מורה על המניעה מל"ט מלאכות, קלות וכבדות, ולא על המניעה מיגיעת הגוף שאינה מלאכה, ומכיוון שמאותה מילה שנאמרה בתורה (בראשית ח,כב): "לֹא יִשְׁבֹּתוּ", לומדים (סנהדרין נח,ב) שאסור לבני נח לשבות בשבת, מובן שהוזהרו רק שלא להימנע מעשיית ל"ט מלאכות, ולא להימנע מיגיעה בלבד. על פי זה הוא דחה את דעתו של מי שרצה לומר שמותר לגויים להימנע מעשיית מלאכה בשבת, ומוטל עליהם רק לא לנוח מעמל ויגיעת הגוף.
אחד ההבדלים בין לשון המקרא ללשון חכמים הוא בשאלה האם נעליים נכללים בכלל מלבושים. בלשון המקרא יש הבדל בין נעליים לבגדים, כמו שכתוב ביהושע (ט,ה): "וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם", וכן (שם ט,יג): "וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ", וכן בדברי הימים (ב כח,טו): "וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם". אולם מלשון חכמים מוכיח בעל שו"ת הרב"ז (חלק א סימן יב) שנעליים הם בכלל מלבושים, שכן במשנה (שבת קכ,א) נאמר שלדעת רבי יוסי מותר ללבוש שמונה עשר בגדים כדי להציל משרפה, ובגמרא מחשיבים בין השמנה עשר כלים, שני מנעלים. ייתכן שההבדל נובע מהמילה המתארת בגד. כאשר מדובר על "בגד" או על "שמלה" אין זה כולל נעליים, אולם בלשון המשנה הבגדים נקראים: "כלים", ומושג זה הוא יותר כולל, ולכן כולל גם נעליים.
