רבי יהודה נשיאה
בבא בתרא קיא ע"א
"מיסתמיך ואזיל רבי ינאי אכתפא דרבי שמלאי שמעיה, ואתי ר' יהודה נשיאה לאפייהו.
א"ל: בר אינש דאתא לקיבלנא, הוא יאי וגולתיה יאי.
כי מטא לגביה גששה, אמר ליה: דין שיעוריה כשק.
בעא מיניה: מנין לבן שקודם לבת בנכסי האם?
אמר ליה, דכתיב: מטות, מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב - בן קודם לבת, אף מטה האם - בן קודם לבת.
א"ל: אי מה מטה האב - בכור נוטל פי שנים, אף מטה האם - בכור נוטל פי שנים!
אמר ליה לשמעיה: גוד, לית דין צבי למילף".
ופירש רשב"ם:
"רבי ינאי - זקן היה והחלו עיניו כהות.
א"ל - שמעיה דר' ינאי.
בר אינש דאתי לקיבלנא הוא יאי - אדם חשוב בא כנגדנו.
וגולתיה יאי - כלומר טלית של תלמידי חכמים אי נמי נאה ממש כדמוכח לקמיה דאמר דין שיעוריה כשק.
גששה - רבי ינאי לגולתיה דרבי יהודה נשיאה.
דין שיעוריה כשק - בגד עב וגרוע ושיעורו לקבל טומאה ד' טפחים על ד' טפחים כשק כדתנן השק ד' על ד' הבגד ג' על ג' במסכת שבת (דף עו) ובמסכת סוכה (דף יז ע"ב).
אמר ליה - רבי יהודה נשיאה לרבי ינאי בן קודם לבת כו'.
אמר ליה - רבי יהודה נשיאה לרבי ינאי אי מה מטה האב כו'.
אמר ליה רבי ינאי לשמעיה גוד - משוך אותי ואלך.
לית דין רוצה למילף - אלא להקשות דברים שאינן צריכין כלומר דדבר קל הוא לתרץ כדלקמן".
בתלמוד שטיינזלץ הביא שהיה זה ר' יהודה נשיאה האחרון, שלא היה גדול כל כך בתורה.
ומשמעות הסוגיא, שכשם שלבושו נראה נאה וחשוב אך "כי מעיינת בה" אינו חשוב אלא כשק,
כך - תוכו כברו ואינו בן תורה אמיתי שאינו רוצה ללמוד תורה לאשורה.
ובמסכת גיטין דף עב ע"ב אמרו: "ותני עלה: רבותינו התירוה להינשא, ואמרינן: מאן רבותינו? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא".
שם מדובר ברבי יהודה נשיאה הראשון, וכינוהו 'רבותינו' משום כבודו, לדמותו לרבי סבו הנקרא רבינו הקדוש. וגם שמואל לא קראו בשמו משום כבוד מלכות. א"נ כדי להבדיל בינו לבין נכדו רבי יהודה נשיאה השני המוזכר כנ"ל במסכת בבא בתרא דף קיא ע"א.
