פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים
קידושין ל ע"א
"אמר רבי יהושע בן לוי: כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: (דברים ד, ט) וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, וסמיך ליה: (ד, י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב".
כשם שבתלמוד תורה "מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני", כך אמרו על יציאת מצרים במשנה מסכת פסחים דף קטז ע"ב: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג, ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".
וכשם שבתלמוד תורה הזהיר על השכחה בתחילת הפסוק: (דברים ד, ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב; כך הזהיר על זכירת יציאת מצרים: (דברים טז, ג) לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
וכשם שרגל חג עצרת עניינו זכירת מעמד הר סיני, כך חג המצות עניינו זכירת יציאת מצרים.
וכך גם הרגל השלישי שהוא חג הסוכות, עניינו זכירה: (ויקרא כג, מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כי "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", כלומר לכל הפחות (רבינו חננאל, ריטב"א). קל וחומר למצות יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'. כי לא כל אחד זוכה לעסוק בקודש בכל יום, ויש שאף לא בכל שבת. אך בבוא מועד זכוּר כל יהודי את עמו ואלוקיו. ואותן ג' זכירות: זכר חירות ועצמאות העם, זכר שמירת העם ובטחונו בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וזכר מתן תורתו, לא יהיה להם זיכרון אילולא אותם ג' רגלים.
