עולם כמנהגו נוהג
הרב דב קדרון
עבודה זרה נד ע"ב
במשנה נאמר "עולם כמנהגו נוהג", ועל פי זה מבאר הרמב"ם (איגרת תחיית המתים) שמה שאמר הנביא (ישעיהו יא,ו): "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ", הוא משל.
הוא מסביר שיש פסוקים בדברי הנביאים שהם משל ויש פסוקים שאינם משל, ויש פסוקים שיש ספק אם לפרשם כפשוטם או כמשל. שיטתו היא בדרך כלל לאחד בין התורה, השכל וטבע העולם, ולהשתדל ככל האפשר להסביר כל דבר שנאמר בתורה ובדברי הנביאים על פי דרך הטבע ובהתאמה לשכל, אלא אם כן נאמר במפורש שהכוונה למופת שיוצא מגדר הטבע. לכן הוא נוטה יותר לפרש שהנבואה הזו היא משל.
הוא מסביר שישנם פסוקים רבים, כגון אלה המתארים את ה' כגשמי, המדברים בלשון בני אדם, וגם אותם יש לפרש כמשל, אבל בעניין תחיית המתים יש פסוקים מפורשים המורים על כך שתחיית המתים תהיה פשוטו כמשמעו (כמו בדניאל יב,ב,יג), ודבר שהוא אמיתי, גם אם נכתב רק פעם אחת, יש לקבלו, ואין לצפות שיהיה כתוב יותר פעמים, כמו שמצאנו שהנושא של אחדות ה' (ה' אחד) נזכר רק פעם אחת בתורה, ואין ספק שזהו עיקרון אמיתי.
הרמב"ם כתב את איגרת תחיית המתים מפני שהיו בזמנו אנשים שטעו בדבריו, וחשבו שלדעתו תחיית המתים שנזכרת בתנ"ך ובדברי חז"ל היא משל. כנגדם הוא כותב בבירור שתחיית המתים היא אומנם תופעה על טבעית, אך היא תהיה לעתיד לבוא, והיא מעיקרי האמונה היהודית, ומי שכופר בזה כופר באפשרות של נפלאות ומופתים היוצאים מגדר הטבע, וזוהי כפירה בעיקרי הדת היהודית. לכן האמונה בתחיית המתים היא אחד משלושה עשר עיקרי היהדות.
