סְפֹר הַכּוֹכָבִים כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
עבודה זרה נב ע"ב
"מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. אמר ליה: רבי, שנית לנו בילדותך: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל! דישראל מי קא מבטלה?! אמר רבי הילל בריה דרבי וולס: לא נצרכה, שיש לו בה שותפות.
בילדותו מאי קסבר ובזקנותו מאי קסבר? בילדותו סבר: ישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח, כיון דעובד כוכבים מבטל דנפשיה, דישראל נמי מבטלה; ובזקנותו סבר: ישראל אדעתא דנפשיה פלח, כי מבטל עובד כוכבים - דנפשיה, דישראל לא בטיל".
ועדין צריך ביאור, בילדותו מאי קסבר ובזקנותו מאי קסבר? למה שישראל יפלח על דעתו של עובד הכוכבים, וכי קטן הוא שאינו עושה מעשה אלא על דעת הגדול העומד על גביו?! ואם קיימת סברה לכך, למה חזר בו רבי מאותה הסברה בזקנותו?
אלא שבילדותו סבר רבי, מנין לו ישראל להכיר כלל את אותה עבודת כוכבים?! הרי מאותו עובד כוכבים הכירה, ואליו הצטרף לפולחן! ככתוב: (במדבר כה, א-ב) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.
אך בזקנותו נוכח להכיר בטבען של ישראל. אמת שאת עבודת הכוכבים הכיר מהגוי, אך בעורקיו זורם ורותח דמו של אברהם אבינו אשר היה קורא בכל מקום בשם ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. ואף בהיות ישראל תועה בדרך לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, מאחר שהשתכנע שזו אלהותו, אדוק הוא בה לעובדה יותר מהגוי ודמו אף רותח להוביל בהפצתה בכל הארץ.
וכך דרש רבי יהודה בר אלעאי: (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנח) "אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר, וכשהם עולים עולים עד הכוכבים".
