גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תע"ט מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף מה ע"א

כיצד הותר לבנות בית המקדש על הר?

דבר בעתו מה טוב, לעסוק בתשעת הימים בענין בית המקדש, אשר את חורבנו מבכים אנו בימים אלו. ויהא רעוא שנזכה במהרה בימינו לבנין בית מקדשנו ותפארתנו ולתשועת עולמים, אכי"ר.

שנינו (מה.): "אמר רבי עקיבא, אני אובין ואדון לפניך, כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודת כוכבים", ומבואר במשנה, שעובדי עבודה זרה שעובדים להרים וגבעות, אזי ההרים והגבעות עצמם מותרים בהנאה, משום שעל דבר מחובר לא חל שם ע"ז, ורק מה שהוסיפו וחיברו אל ההרים והגבעות לע"ז אסורים בהנאה, וכמו כן עצי אשירה אסורים בהנאה, "מפני שיש בה תפיסת יד אדם", והיינו, ש"אדם נטעו" (רש"י ד"ה מפני), ואילו אילן שגדל מאליו דינו כהר וגבעה ואינו נאסר.

אמנם, דבר זה שמחובר לע"ז אין אסור בהנאה, זה אינו אלא לצרכי הדיוט, אבל לגבוה אסורים גם הרים וגבעות עצמם (ראה להלן מו:), ומשום הכי הקשו רז"ל בירושלמי (ע"ז פ"ג ה"ה) היאך בנו את בית המקדש על הר המוריה, הלא עבדו ע"ז על כל ההרים, ומן הראוי היה שהר המוריה יאסר לגבוה, וז"ל הירושלמי: "תני רבי בורקי קומי ר' מנא, מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו, ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים אע"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה. בית הבחירה איכן נבנה", ותרצו: "על פי נביא 'ויעל דוד כדבר גד אשר דיבר ביד ה'' (ראה שמואל ב כד, יט; דבה"א כא, יט)", ומובא בתוס' (ד"ה כל מקום) בקצרה: "בירושלמי פריך מבית הבחירה, ומסיק על פי נביא נבנה שם".

בביאור תירוץ הירושלמי כתב הרמב"ן (להלן מו. ד"ה ופשטה): "ומתרץ על פי נביא כדבר גד, כלומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא נעבד", ומשמע, שבספק במציאות מותר לסמוך על דברי הנביא, שהרי אין לסמוך על נביא להתיר איסורי תורה, וכן הסיק ה'משנה למלך' (הל' אישות פ"ט ה"ו) וה'ברכי יוסף' (או"ח סי' לב סק"ד) שניתן לסמוך על רוח הקודש לברר ספק במציאות, והביאו דעת מהר"ם בן חביב (ראה 'תוספות יום הכיפורים' יומא עה.) שגם בספק במציאות אין לסמוך על נביא ורוח הקודש להתיר ספיקא דאורייתא.

וב'פני משה' על הירושלמי (שם) כתב בביאור התירוץ "על פי נביא", דהיינו, שהותר הדבר על פי נביא, והגם שנעבד אסור לגבוה גם במחובר, הותר הדבר לדוד המלך על ידי נביא. אכן, רבים נתקשו בדבר, הלא אין נביא רשאי לחדש דבר רק להוראת שעה (עי' סנהדרין צ:; רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט ה"ג), וקביעת מקום המקדש היתה לדורות, ונשארו בצ"ע בזה (עי' 'ישמח משה' פר' וירא בפסוק והעלהו שם לעולה; 'אש דת', אלפנדרי, דרוש פר' ויצא, ועוד).

ביאור מחודש למה לא נאסר הר המוריה מדין נעבד, מביא החיד"א זי"ע בכמה מקומות, וז"ל ב'ראש דוד' (פר' ויצא, ועעו"ש פר' ראה; 'פני דוד' פר' יתרו ד"ה ונבא; 'כסא דוד' לג. ד"ה וקסתי; 'מדבר קדמות' מע' ב אות כא; 'יוסף תהלות' תהלים מג): "שמעתי מפה קדוש, הרב המובהק מהר"א רוזאניס זלה"ה (בעל ה'משנה למלך'), מידי עלותו בתוככי ירושלים עיה"ק ת"ו... במאי דתנן פרק כל הצלמים, אין לך הר וגבעה שאין בו עכו"ם, וכתבו התוספות, דבירושלמי פריך איך בית המקדש נבנה על גבי הר, ותירצו דהיה על פי נביא, והרב הנזכר איהו מפרק לה, שמצא במדרש דבעת בריאת העולם, על אבן השתיה שממנה הושתת העולם, כביכול התפלל שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו רחמיו על ישראל וכו', ואמרו בזוהר דכל מקום שהשכינה שורה שוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם, והשתא כיון דעד שלא נברא העולם כי אם אבן השתיה כביכול התפלל שם, שוב אין מקום ורשות לסט"א לבא שם, ולכן נבנה בית המקדש בהר המוריה וכו'... עד כאן שמעתי, ונאים הדברים למי שאמרן".

ביאור נפלא מביא ה'חתם סופר' בכמה מקומות בשם רבו הגדול (עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' רח; שם יו"ד סי' רלג ורלה), וז"ל (שם באו"ח): "ומורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדליר כ"ץ זצ"ל, פירש עפ"י מדרש רבה פר' וירא (תנחומא וירא כב) 'וירא את המקום מרחוק' (בראשית כב, ד), שראוהו מקום ולא הר, והתפלל אברהם אבינו אין כבודו של מלך לשכון בעמק, ונעשה הר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', יע"ש, נמצא קודם שניתן הארץ לאברהם אבינו ע"ה היה עמק, ולא העמידו שם עבודה זרה, וכשנעשה הר שוב כבר הוחזק ארץ ישראל לאברהם, ולא יכלו לאסור אותו ההר, ואמר, שעל זה נצטער דוד המלך ע"ה (תהלים קלב, ד-ה) 'אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב', פירוש, כי ידע כל ההרים בחזקת עבודה זרה ונאסרים לגבוה, ועל כרחך צריך למצוא מקום לה' שאינו הר אלא מקום, ואיך יהיה זה 'משכנות לאביר יעקב', הא אין כבודו לשכון בעמק, עד שבא נביא וגילה הסוד איזה ההר היה בתחלה עמק ונעשה הר, והיינו דירושלמי 'על פי נביא נבנה', אלו דבריו זצ"ל ודפח"ח".

באופן נוסף כתב ה'משך חכמה' (פר' וירא כב, ב), כי קודם שהקריב אברהם אבינו את יצחק על הר המוריה, לא היתה דרכם של הגויים לעבוד עבודה זרה על ההרים, ורק לאחר שהקריב את יצחק על ההר, התחילו הגויים לעבוד ע"ז על ההרים, והואיל ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אין בכוחם לאסור את הר המוריה שניתן לאברהם אבינו, ודווקא שאר ההרים היו יכולים הגוים לאסור, מן הטעם המבואר בגמרא (להלן נג:), כיון דפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו, ונמצא שנאסרו ההרים על ידי בני ישראל עצמם, אכן הר המוריה שניתן לאברהם אבינו, בשעת העקידה הקדישו כבר אברהם אבינו לשמים, ולא נפל הר המוריה לחלקם של בני ישראל, ולכן לא נאסר מקום המקדש, גם במה שבני ישראל גילו דעתם דניחא להם ע"ז, אחרי שככבר נתקדש לשמים ואינו שלהם, ולכן שפיר היו יכולים לבנות עליו את בית המקדש.