מה עניינה של סעודת ראש חודש?
הרב דב קדרון
עבודה זרה לו ע"א
חז"ל גזרו לא לאכול פת של גויים, כדי להתרחק מהם ולא לבוא להתחתן עם בנותיהם, כי כאשר אנשים אוכלים וסועדים ביחד, זה מביא לידי התקרבות דעתם זה לזה.
לכל עניין יש שני צדדים, כמו שכתוב (קהלת ז,יד): "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים", לכן, כשם שיש להיזהר מהתקרבות הדעת לגויים, שאיתם אסור להתחתן, כך יש למצוא את הדרך להתקרב לעם ישראל כדי להרבות אחדות.
לכן, מבאר השם משמואל (פרשת ראה שנה תרעג), נזכרה סעודת ראש חודש (שמואל א כ) אצל שאול יותר מכל סעודות המועדים, שלא נזכרו בפירוש, וגם לא מצינו בהם קיבוץ רבים לסעודה.
הדבר המיוחד בסעודת ראש חודש הוא שי"ב החדשים הם כנגד י"ב שבטים, כל חודש מיוחד לשבט אחר, ומכל מקום היום טוב של ראש חודש הוא לכל ישראל ולא לשבטו לבד. בביאור הדבר הוא כתב בשם אביו, האדמו"ר מסוכוטשוב זצ"ל, על פי דברי המדרש (פרשת נשא) שיעקב אבינו ע"ה עשה את השבטים יונקים זה מזה, והשבט שאליו מתייחס החודש הוא צינור אשר דרכו עובר השפע לכל ישראל, ואם כן עיקר מציאות היום טוב של ראש חודש הוא התאחדות ישראל וההשפעה ההדדית אשר הם יונקים זה מזה.
לכן דווקא בראש חודש נזכרה הסעודה המשותפת במפורש, כדי להורות שלעניין ראש חודש נצרך ענין הסעודה שמקרבת ומאחדת את כל חלקי עם ישראל. אבל בחגים ובמועדים האחרים, שאין מציאותם מצד האחדות, אלא מצד השמחה, לא נאמרה בהם סעודה במפורש, ואין בהם עניין של קיבוץ רבים לסעודה ביחד.
