בקיום של מה רוצה החשמלאי?
הרב דב קדרון
עבודה זרה לב ע"א
אסור ליהודי לרצות בקיומה של עבודה זרה, לכן כותב הבית יוסף (יורה דעה סימן קמג) בשם רבינו ירוחם (ני"ז ח"ד קנז.) שכתב בשם הרמב"ן (חי' סד. ד"ה כיון) שאסור ליהודי להיות אפילו שומר חנם על עבודה זרה, כי אם היא תיגנב בפשיעה אותו שומר יתחייב לשלם, ולכן הוא רוצה בקיומו, ואפילו אם המפקיד פטר אותו מן התשלומין הוא רוצה בקיומו כיון שקבל עליו בטובה, הוא רוצה לעשות את הטובה הזו למפקיד, כדי שבעתיד יעשה לו המפקיד טובה אחרת.
על פי זה פסק בעל משנה שכיר (מועדים, הלל, כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם) בשנת תרפ"ה לחשמלאי ששאל אם מותר להתקין נורות חשמליות בבית עבודה זרה, ואם לו אסור האם יכול רק לספק את החומרים מהעסק שלו, רק כדי שתהיה לו פרסומת, ולא יהיה לו שום ריווח אחר מזה.
והתשובה הייתה שלא רק שאסור ליהודי לעשות דבר לשימוש בבית עבודה זרה, אלא גם אסור לפועל שלו לעשות זאת, ואפילו אם התועלת שתהיה לו היא רק פרסום, בלי שום ריווח ממוני גם אסור, כי לצורך הפרסום הוא יהיה בגדר של "רוצה בקיומו" של אותן נורות ושל אותו בית שמשמשים לעבודה זרה.
הוא מוסיף שאחרי שענה לאותו יהודי שהדבר אסור, מצא בספר חסידים [סי' תל] שכתב שרוב בני אדם שיש להם עסקים עם משמשי עבודה זרה אינם עשירים עד יום מותם, כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם בגלל העבירה שעוברים, ועוד עוברים על (דברים ז,כו): "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו", לכן בסוף מה שהרוויחו מעבודה זרה יפסידו. וזה בדיוק מה שענה לאותו יהודי, שאין ברכה בריווח כזה הבא על ידם, ורק לבטוח בה' שיזמין לו פרנסתו בריווח ובהיתר.
