בין הגנה להשפעה: הקיום היהודי פוגש את הרופא הנוכרי

נושא הלימוד:
בסוגיות בדף כז ודף כח, דנים האמוראים באיסור להתרפא מעובדי כוכבים.
* בחולה שיש בו סכנה – כולם מודים שאסור.
* בחולה שאין בו סכנה – נחלקו: רב יהודה – אוסר גם אז: לא נזקקים לרפואת גוי כלל. רבי יוחנן – מתיר.

שאלות תג"ל:
על מה מבוססת מחלוקת זו?
האם זה רק שיקול של חשש מפני "שפיכות דמים", מפני הסכנה לישראל, או שמא עומדים כאן שני ערכים יסודיים ומתנגשים –
האחד: בידול מתוך הגנה-עצמית.
והשני: אחריות מוסרית כלפי גוי.
ושיטת רבי יוחנן באה לאזן ביניהם?

הסבר בדרך תג"ל:
רב יהודה – הגנה ובידול.
רב יהודה רואה בכל מפגש עם רופא עובד אלילים– גם בחולה שאין בו סכנה– סכנה שצריך להתגונן מפניה.יש כאן חשש לשפיכות דמים, ואולי אף חשש מפני השפעה מוסרית או תרבותית. הרי מדובר ביצירת תלות, בקשר אישי־רגשי בין רופא למטופל. קשר כזה עלול לשחוק את ההבדלה שבין ישראל לעמים. לכן רב יהודה דורש זהירות ובידול ואוסר כל ריפוי.
רבי יוחנן – איזון בין שני ערכים שיש מתח ביניהם: שמירה-עצמית לעומת אחריות כלפי העולם.
עיקרון ראשון – הבדלה בשביל הגנה: היהודי צריך להישמר מהסכנה של שפיכות דמים מבן תרבות שאלימות היא חלק ממנה. וגם הוא צריך לחשוש מהשפעה זרה, במיוחד במצבים של תלות נפשית כמו בין רופא למטופל. בכך רבי יוחנן מסכים עם רב יהודה. אבל לפי רבי יוחנן יש עיקרון שני – אחריות כלפי הגוים. ייתכן שהוא מתבסס על "לפני עור לא תתן מכשול" כמו שלמדנו בדף ו'. כדי לקיים את שני הערכים הללו ולאזן ביניהם, רבי יוחנן מאמץ עמדה מורכבת. הוא מבחין בין קשר כלשהו לבין תלות נפשית עמוקה שעלול להיווצר בחולה שיש בו סכנה. עלול להיות מצב שבחוויה של החולה - חייו תלויים בטיפולו של הרופא עובד אלילים. מצב כזה - אסור שיתקיים: הוא מסכן את הזהות והעמידה העצמית. רבי יוחנן מקבל את עיקרון ההבדלה בשביל הגנה-עצמית פיזית ורוחנית – אך מאזנו עם ערך המוסרי שבשמירת קשר עם הגוים כדי להשפיע עליהם לטוב. לא להיסגר מן העולם, אבל לדעת מתי לעצור. הגישה של רבי יוחנן מתכתבת עם רעיון "לפני עור לא תתן מכשול" ואף מרחיבה אותו לכלל רצון להשפיע השפעה חיובית על הגוים. רצוי לקיים איתו קשר כדי להשפיע עליו, כאשר, מאידך, החיים והזהות של היהודי נשמרים. בכך להתקרב למימוש חזון הנביאים שפגשנו בתחילת הפרק בדף כד' - "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" [צפניה ג,ט]

שאלות למחשבה:
כיצד נוכל לשמור על קיומינו ועל הזהות המובחנת שלנו בעידן של חשיפה לתרבויות העולם –
מבלי לוותר על האפשרות והאחריות להשפיע ?
האם יש לנו דרך ליישם את הגישה המורכבת של רבי יוחנן?