גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תע"ז מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף כז ע"א

אברהם אבינו מל תחילה את עצמו ואח"כ את ילידי ביתו או תחילה מל אותם ואחר כך מל את עצמו

בגמרא (כז.): "איתמר, מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, דרו בר פפא משמיה דרב אמר (בראשית ט, ט) 'ואתה את בריתי תשמור' (-"וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים" רש"י), ורבי יוחנן (שם, יג) 'המול ימול' (-"קרי ביה הַמָל יִמוֹל, מי שהוא מהול ימול אחרים". רש"י). ובהמשך הגמרא: "איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו, למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' איכא, למאן דאמר 'המול ימול' ליכא", והקשו: "ולמאן דאמר 'המול ימול' ליכא, והתנן קונם שאני נהנה ממולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים, אלמא אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו", והסיקו: "אלא איכא בינייהו אשה, למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' ליכא, דאשה לאו בת מילה היא, ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא, דאשה כמאן דמהילא דמיא".

הנה, במילת אברהם אבינו כתיב בפרשת לך(שם, כג): "ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים", וכתב ה'אור החיים' הק' בזו הלשון: "צריך לנו לדעת למה הוצרך לומר 'כאשר דבר' וגו', רואה אני כי כן עשה... עוד יכוין לומר על דרך אומרם ז"ל 'המל ימול, שצריך המל שיהיה הוא עצמו נימול', וזה הוא שאמר 'כאשר דבר אתו', פירוש, שקדם הוא ומל עצמו תחילה ואחרי כן מל האחרים, וכפי זה לא קשה למה לא הזכיר הכתוב מילת אברהם, כי מב' טעמים יש לו להקדים עצמו, בין מצד הזריזות 'קשוט עצמך תחילה ואחרי כן קשוט אחרים' (עי' ב"מ קז:), בין מצד כדי שימול אותם כהלכה אשר צוהו ה' המל ימול", ומבואר שמחמת הדין של הגמרא שלפנינו, ש"הַמָל יִמוֹל", מי שהוא מהול ימול אחרים, מל אברהם אבינו עצמו תחילה, טרם שמל את ישמעאל ושאר ילידי ביתו.

ואמנם כן כתב בפירוש הרא"ש עה"ת (בראשית שם): "'המול ימול יליד ביתך', הרבה ולדות מל אברהם קודם שימול את עצמו, והיו כולם מתים עד שנתן לו עצה ממרא, והרגיש מתוך מצות הקב"ה ומלשונו שאמר 'המול ימול יליד ביתך', פירוש, המול ימול, כשהיה נימול יכול למול את אחרים, אבל קודם שהיה נימול אינו רשאי למולם, ומתוך כך ניחא הקושיא שמקשין, וכי איש כמו אברהם אבינו היה שואל עצה אם יעשה מצות הבורא אם לאו, ולמאי שפירשנו ניחא".

מאידך, מצינו ברמב"ן שלא כדברי האוה"ח הק', וזו לשונו על הפסוק "בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו" (שם, כו): "ואין טעם 'נימול אברהם', שנימול הוא בתחלה, אבל ישמעאל בנו נימול מתחלה וכל בני ביתו, כי כן כתוב (שם, כג) 'ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו', ואחרי כן (שם, כד) 'ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו', והטעם, כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם". וכן כתבו ה'אבן עזרא' והרד"ק, שתחילה מל אברהם את ישמעאל בנו ושאר אנשי ביתו, ואחרי כן מל את עצמו.

ועלינו ליישב את דברי הרמב"ן למאן דאמר 'המול ימול', וברש"י: "קרי ביה הַמָל יִמוֹל מי שהוא מהול ימול אחרים", היאך היה אברהם אבינו כשר למול את אנשי ביתו אם הוא עדיין לא היה נימול באותה שעה, וכטענת האוה"ח הק', ובאמת כבר עמד בזה רבינו ה'חתם סופר', וכתב בתשובות (חיו"ד סי' ש): "אבל למ"ד 'המל ימול' יקשה, איך מל אברהם אבינו ע"ה ילידי ביתו טרם מילת עצמו, וצ"ל, כיון דקיי"ל ישראל בעל ברית אפילו הוא ערל מיקרי מל, ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית הוי לי כמל ויכול למול כולם", והיינו כדברי הגמרא הנ"ל שישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא נימול נחשב כמל, ויכול למול את אחרים. וכה כתב החת"ס גם בחידושיו עה"ת (בראשית שם, כז): "דקיי"ל המל ימול אבל ערל לא ימול, ואם כן אברהם אבינו ע"ה שמל כל בני ביתו טרם שמל עצמו כמ"ש רמב"ן, קשה, הוא היה ערל ואיך מל אותם, וצ"ל דקיי"ל ישראל ערל שהוא בעל. ברית דינו כמל, ונכרי מהול דינו כערל, ואברהם אבינו ע"ה משעה שקיבל על עצמו לקיים מצות מילה, הוי ליה בעל ברית ודינו כמהול, ושפיר היה יכול למול כל בני ביתו, ואתי שפיר", עעו"ש.

ברם יצויין, שגם בדברי החת"ס לא יתורץ מה שכתב הרמב"ן "כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם", כי התינח מה שמל אותם הוא עצמו אתי שפיר במה שכתב החת"ס שאברהם אבינו היה נחשב כנימול, כי ישראל שהוא בעל ברית נחשב כמל, אכן, מה שכתב: "שזימן להם מוהלים הרבה", אכתי קשה, כי מוהלים הללו לא היו נחשבים בני ברית, והיאך היו כשרים למול, וצ"ע.

אמנם, כלפי דברי האוה"ח הק' יש להעיר, דלכאורה העלה החת"ס טענה צודקת, שישראל נחשב מהול גם כשאינו נימול, כגון ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, ומדוע הוצרך אברהם אבינו למול את עצמו תחילה. ואפשר ליישב דהנה בהא דנפסק בשו"ע (יו"ד סי' רסא ס"א): "הכל כשרים למול, אפילו עבד אשה וקטן וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה... אבל עובד כוכבים, אפילו הוא מהול, לא ימול כלל", כתב שם הט"ז (סק"א) על הדין דערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה: "וערל ישראל, פירוש, והוא קטן, שאי אפשר לו להיות נימול, אבל אם אפשר לו להיות נימול עכשיו, אע"פ שבקטנותו לא היה אפשר, ודאי אין לו למול אחרים", ומבואר שערל ישראל שאפשר לו להיות נימול אסור למול את אחרים עד שימול את עצמו, ואתי שפיר דברי האוה"ח הק', שאברהם מל את עצמו תחילה, כי אחרי שהיה אפשר לו למול את עצמו, אסור למול אחרים, ודו"ק.