שלשה שירדו לשום
בבא בתרא קז ע"א
"תנו רבנן: שלשה שירדו לשום, אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים, אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה - בטל יחיד במיעוטו.
אחד אומר במנה, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים - נדון במנה... אחרים אומרים: עושין שומא ביניהן ומשלשין. מאן דאמר נדון במנה, מילתא מציעתא.
(עמוד ב) אחרים אומרים עושין שומא ביניהן ומשלשין, קא סברי: האי ארעא תשעין ותלתא ותילתא שויא...
אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר רב אשי: טעמא דאחרים לא ידעינן הלכתא עבדינן כוותייהו?! תנו דייני גולה: עושין שומא ביניהן ומשלשין. אמר רב הונא: הלכתא כדייני גולה. אמר רב אשי: טעמא דדייני גולה לא ידעינן, הלכתא עבדינן כוותייהו?".
מדרב אשי ילפינן דפסקינן אליבא 'טעמא דידעינן', כלומר שיהא הטעם מובן.
וצריך לבאר:
א. למה לא פירש רב אשי שפירוש "עושין שומא ביניהן ומשלשין" הוא הממוצע שבין כולם, והלא טעם זה לכאורה אכן הגיוני.
ב. כיצד הבין רב הונא את טעמם של אחרים.
ג. הכיצד לא השתמט שום תנא לומר שעושין ממוצע בין כל השמאים.
ושמא יש לומר שאמנם רב הונא מפרש את האחרים דלא כסוגיית הגמרא, שכן נוסף על הקושי מנין למדו מלשון המשנה לפרש כן, קשה גם סברתם, כדברי הסוגיה עצמה והמפרשים. ולרב הונא 'עושין שומא ביניהן ומשלשין' היינו הממוצע שבין כולם. וכן קצת משמע בתוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק יא הלכה ב' "אחרים אומ' עושין אותו שומה ביניהן ושמין אותן שליש". משמע ששמין אותן, כלומר את שלושתם, והיינו את סכום שלושתם – שליש, כלומר שהשום יהיה שליש מכל הסכום.
ולרב הונא אכן הסתבר שמתחשבים בדעת כל השמאים בצורה שווה, והוי 'טעמא דידעינן'. גם אפשר שרב אשי ידע שאפשר לפרש כן, אלא שנתקשה שכיון שלמדנו ברישא שבטל יחיד במיעוטו ואין מתחשבים כלל בדעת המיעוט, כך צריך לפסוק גם בסיפא – מנה - כדעה האמצעית. וזאת כיון שרוב השמאים סוברים שאינו שוה יותר, וכן יש רוב שאינו שוה פחות. וזו אכן דעת תנא קמא: "מילתא מציעתא" כלומר הדעה האמצעית.
ואפשר שלרב הונא אין הכי נמי, ואחרים חולקים גם על הרישא, וסוברים שתמיד עושין שומא ביניהן ומשלשין על פי הממוצע בין כולם.
וא"ת, לפירוש זה, למה נקטה הברייתא במספרים - "אחד אומר במנה, ואחד אומר בעשרים, ואחד אומר בשלשים - נדון במנה" הרי במציאות זו אין כלל מחלוקת בין ת"ק לאחרים, ובמה מבאר ת"ק את דעתו באומרו "נדון במנה".
וי"ל שפירוש "נדון במנה" שנידון ע"פ דעת האומר מנה ובלי להתחשב כלל בדעת האחרים.
