מנהגנו לסיים את קריאת התורה אחת בשנה.
ונוהגים לסיים את קריאת העולה במקום שמשמעותו לטובה.
מנהג בני מערבא - ארץ ישראל, היה לחלק את קריאת התורה לשלש שנים או שלש שנים ומחצה (הובא בשו"ת משפטי עוזיאל כרך ג - אורח חיים סימן נח).
כל פרשה כזו נקראת 'סדר'. והן סומנו בתנ"ך קורן - לפי החלוקה של שלש שנים. ובתנ"ך ברויאר (מוסד הרב קוק) לפי החלוקה של שלש שנים ומחצה.
בחלוקת ה'סדרים' ההקפדה היתה להתחיל דוקא בדבר טוב, כדברי הגמרא כאן: "אתחולי בפורענותא לא מתחלינן".
