מי לא זיהה את עצמו בתמונה?
הרב דב קדרון
עבודה זרה כט ע"א
המחבר בשולחן ערוך (יו"ד קנו,ב) פוסק שאסור לאיש להסתכל במראה, משום "לא ילבש גבר וגו'", כי דרכן של נשים להקפיד על כך, אולם הרמ"א בהגהתו כותב בשם הר"ן: "הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים, ואית ביה משום לא ילבש גבר (דברים כב, ה) אבל במקום שדרך האנשים לראות גם כן במראה, מותר". עם זאת כותב הדרכי תשובה (ס"ק ז) בשם גליון מהרש"א שנראה מדברי הר"ן שהחבירים נמנעים בכל מקום.
על פי זה פסק בעל חשוקי חמד שמי שנוהג ממידת חסידות שלא להסתכל במראה יכול לעכב על שאר השכנים שגרים באותו בניין משותף שאינם מקפידים בכך, שלא לשים מראה ליופי בפתח הבניין.
דברים אלו צריכים עיון, שכן לשון הר"ן הוא שהחברים נמנעים, כלומר שהם נמנעים מלהסתכל במראה, אבל אין זאת אומרת שאסור שתהיה מראה בסביבתם.
ר' מתתיהו לוריא זצ"ל, היה חסיד סלונים שהקפיד מעולם לא להסתכל במראה. לאחר חתונתו אשתו רצתה לקנות ארון בגדים, שבצד החיצוני שלו הייתה מראה גדולה. הוא לא רצה זאת, אבל לכבוד אשתו הסכים שיהיה ארון כזה בחדר השינה שלו. לאחר ארבעים שנה אשתו נפטרה, ולמחרת השבעה הוא ביקש להוציא את הארון מהבית. באותה שנה, בחתונת נכדו הוא ישב עם האדמו"ר מסלונים, וצילמו את שניהם. כאשר נכדו בא לבקרו והראה לו את התמונה, הוא אמר לו: אני רואה כאן את האדמו"ר מסלונים, אבל מי זה היהודי מאיר הפנים הזה שיושב איתו? כשנכדו הסביר לו שזה הוא בעצמו, הוא ביקש ממנו לא לגלות לאף אחד שהוא לא זיהה את עצמו בתמונה.
