פתרונות יצירתיים ומגבלותיהם / רפי זברגר

זבחים סד ע''א-ע"ב
 

הקדמה

נחזור על תורף הדברים מהמאמר על הדף הקודם:
לקראת סוף של המשנה (ס''ג) נאמר כלל הנכון בכל הקרבנות אותם הזכרנו בפרק הקודם (איזהו מקומן) ובפרקנו:
כל העולין למזבח - עולין דרך ימין, ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לג' אלו שהיו עולין ויורדין על העקב.
רוב הקרבנות בהם הכהן צריך לעלות על המזבח, אם כדי להקריב את האיברים הפנימיים, או כדי לזרוק את הדם ועוד, עלו בכבש ופנו ימינה למזרח, המשיכו להקיף את המזבח, מצפון וממערב ויורדים בפינה דרומית מערבית. במשך כל הדרך, פני הכהן היו כלפי המזבח, כך שבעצם הלך על צידיו, וכך הקיף את כל המזבח מימין לשמאל.
ישנם שלושה יוצאים מן הכלל, שהם ניסוך היין וניסוך היין ועולת העוף, בהם הכהן עולה לכבש ופונה לשמאל כדי לבצע את העבודות בדרום מערב המזבח.
הכלל העומד מאחורי הלכות אלו קובע כי כל פניות יהיו תמיד לצד ימין, הצד החשוב!
חלק מן העבודות נעשו מיד עם עלייתו בקרן דרומית מזרחית, למרות זאת, לאחר סיום עבודתו, הכהן לא חזר אחורנית אלא המשיך להקיף את רוב המזבח ויורד בצד דרום מערב. הסיבה לכך: אם היה חוזר אחורנית (כאשר פניו כלפי המזבח) הרי שהיה הולך לכוון שמאל, בניגוד לכלל אשר הובא לעיל שכל פניותינו יהיו כלפי ימין. 
 

הנושא

מאי טעמא?
שואלת הגמרא בדף שלנו: מה הסיבה לשינוי הליכת הכהן בשלושת המקרים הללו?
אמר רבי יוחנן: נסכים - שמא יתעשנו, ועולת העוף - שמא תמות בעשן.
בניסוך היין ובניסוך המים חוששים לעישונם ומתוך כך לקלקולם, ועולת העוף עלולה למות מרוב עשן על המזבח.
ורמינהו: בא לו להקיף את המזבח מאין הוא מתחיל? מקרן דרומית מזרחית, מזרחית, צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, ונותנין לו יין לנסך.
ברייתא זאת עוסקת בעבודת כהן גדול (המורשה לעשות כל עבודה שהוא מעוניין בה) להקטרת אברי עולת תמיד וגם ניסוך היין במקביל. לומדים מהברייתא לכאורה, כי מקיפים מצד ימין גם עם יין נסך, וזה קשה על הסבר רבי יוחנן על המשנה.
אמר רבי יוחנן: הקפה ברגל.
עונה רבי יוחנן ומסביר שהברייתא עוסקת בכהן המבצע כאמור שתי עבודות: הקטרת אברי העולה על המזבח וניסוך היין. במקרה זה הוא לוקח בשלב ראשון רק את האיברים להקטרה, ואת היין הוא מקבל מכהן אחר לאחר שהקיף את כל המזבח והגיע לצד דרום מערב, מקום ניסוך היין.
אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: נותנין לו יין לנסך, ולא קתני: אומר לו נסך, שמא מינה.
רבא מחזק את הסבר רבי יוחנן מדיוק הסיפא של הברייתא, שם מתואר כי לאחר הקפת הכהן ''נותנין לו את היין'', משמע שעד לאותו רגע הוא היה ללא היין (מחשש לעישונו וקלקולו).
אם נסכם את האפשרויות של נשיאת הכוהנים על המזבח נגיע לשלושה מצבים:
1. המצב הרגיל והנורמלי – כהן עלה ופונה לימין ומשם מקיף את כל המזבח תוך כדי עבודתו.
2. יוצא מן הכלל הראשון (כמתואר במשנה): שלושת המקרים של ניסוך יין או מים ועולת העוף. במקרים אלו, הכהן פונה ישר לשמאל כדי לבצע את העבודות הללו בדרום מערב המזבח, מבלי להקיף את המזבח דרך ימין, מחשש קלקול.
3. יוצא מן הכלל ליוצא מן הכלל (כמתואר בברייתא לפי הסבר רבי יוחנן): כהן גדול המבצע בו זמנית הקטרת אברי העולה וניסוך היין. ואז הוא אמנם מקיף את המזבח מימין כדי להקטיר את אברי העולה, אך ללא היין. את היין הוא מקבל לאחר שהגיע למקום הניסוך ושם הוא מנסך את היין.
יש לשאול: לאחר שלמדנו בברייתא לפי הסבר רבי יוחנן את הפיתרון הייצרתי (להלן ''פטנט'') שאפשר להקיף את כל המזבח בלי היין ואז לקבל את היין במקום הניסוך וכך ''מרוויחים'' גם את עיקרון ההקפה מימין, וגם מונעים קלקול היין/המים, מדוע לא עושים זאת גם הכוהנים הרגילים כאשר הם מנסכים את היין או המים?
כנראה צריך לומר כי ''אין עניין'' להקיף את המזבח מבלי לעשות כלום בכל שלבי ההקפה, רק כדי לקיים את עיקרון הליכה דרך ימין, שהרי הכוהן הגדול עשה עבודה נוספת של הקטרת אברי העולה, ולצורך כך הוא הקיף מימין. ואז, ורק אז ניתן לבצע את ''הפטנט''. אך ''הליכת סרק'' בהקפת כל המזבח, אינה נדרשת, ואולי ניתן לומר שהיא במידת מה אף שלילית (ביזוי המזבח). 
 

מהו המסר?

1. שמירה על עיקרון אינה חזות הכול. אם העיקרון אינו מצווה מהתורה, אלא "מנהג טוב", או אולי אפילו מצווה מדרבנן ולעומת זאת יש "צורך" שלא יתקיים אם ניישם את העיקרון, אזי ''נוותר'' על העיקרון כדי לשמור על הצורך.
2. חיפוש ''פטנטים'' כדי לקיים עקרונות שונים שבמבט ראשון יישומם סותר זה את זה. כמו במקרה דנן, שמצד אחד קיים ''עיקרון הליכה דרך ימין'' ומצד שני ''שמירת היין/מים'' מפני קלקול, כפי שראינו בעבודת כהן גדול בברייתא.
3. לא ללכת ''ראש בקיר''. לכאורה יישום ''הפטנט'' גם לכהן הדיוט המבצע רק ניסוך יכול לשמר את ''עיקרון הימין'', אך מנגד, יכול ליצור ביזוי במידת מה של הכהן (הליכת סרק) ואולי אף ביזוי המזבח (הקפתו שלא לצורך) ולכן במקרה זה לא נלך ראש בקיר ולא ניישם את ''הפטנט'' אלא נוותר עליו.
 
 
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]