מה למדו מאותו גוי באשקלון?
הרב דב קדרון
עבודה זרה כג ע"ב
שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו...
רש"י מסביר שהשאלה: "עד היכן כיבוד אב ואם" היא: כמה אדם מצווה להיזהר בכיבוד אב ואם, ולכאורה תמוה, האם אין מקור אחר שממנו אפשר ללמוד זאת חוץ מאותו גוי מאשקלון?
ביאר זאת בעל ספר אבני שהם (הגרמי"ל שחור זצ"ל, פר' יתרו) שרבי אליעזר לא בא ללמוד מאותו גוי את ההגדרה ההלכתית של מידת קיום המצווה של כיבוד אב, אלא להבין מבחינה אנושית מהו כוח הסבל הטבוע באדם עבור אביו ואימו, ומהי מידת הסבלנות המקסימלית הקיימת בכוח אנוש ביחסו אל אביו ואימו. את זה הוא למד מאותו גוי באשקלון, שעצר ברוחו ולא העיר את אביו, ומכאן מוכח שיש בכוחות נפשו של אדם להתגבר ולוותר על רווח של ששים ריבוא שכר, מתוך הרגשת חובה כלפי אביו, ומכאן יש לימוד לישראל, שנצטוו במצות כיבוד אב ואם, שהם מצווים ועומדים עד כדי מידה זו, ולא שייך להיפטר מטעם שזה מעבר לכוח הסבל האנושי ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, שהרי מוכח שמידה זו של סבלנות טבועה היא בכוח אנוש, ואם נפשו של גוי כך היא סובלת, נפשו של ישראל שהיא זכה ואצילה יותר, על אחת כמה וכמה.
הוא הוסיף לבאר שכשאמר: "והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו", יתכן שהמילים "ולא ציערו" מתייחסות לדמא עצמו, כלומר שהפסד הממון לא ציער את דמא, כי ערך כיבוד אביו היה חשוב בעיניו יותר מממון זה, ובזה התבטאה הגדלות שבסבלנותו, וכך צריכה להיות הגישה של יהודי כלפי הוריו.
