ייחוד הלב קובע את ייעוד המעשה
הרב דב קדרון
עבודה זרה יט ע"ב
על הפסוק (תהלים א,ג) שמשווה תלמיד חכם לעץ ואומר: "וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל", אומר רב, שאפילו העלה, שהוא הדבר הקל שבאילן, אצל תלמיד חכם הוא בעל חשיבות, כלומר אפילו שיחת חולין של תלמיד חכם מכילה דברי חוכמה ותורה.
הגר"י הוטנר זצ"ל (פחד יצחק שבועות מאמר לה אות ג) ביאר שתלמיד חכם אמיתי, מיוחד הוא ומיועד הוא לדיבורי תורה, וממילא גם כשהוא מוציא מפיו סתם דיבורים, ואין הוא מכוון כלל לדיבורים של תורה, מכל מקום, מצד יחודו ויעודו לדיבורי תורה, נתפסים הם יחודו ויעודו בדיבורו, אפילו בלי שום כונה מצדו. וגם שיחתו צריכה לימוד.
באופן דומה הוא מבאר את הבקשה בברכת קריאת שמע: "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך". כאן יש הדגשה על יחוד - הלב לאהבה וליראה, ולא על האהבה והיראה כשהן לעצמן.
כי כאשר סתם אדם עושה מעשה של אהבה או מעשה של יראה, אם אינו מתכוון לשם אהבה או לשם יראה, אין כאן מעשה אהבה ומעשה יראה כל עיקר.
אבל כאשר הלב מיוחד לאהבה וליראה, אז, אפילו בשעה שאין התעוררות האהבה או היראה חיה בלבבו, והוא עושה מעשה מבלי שום כונה של אהבה או כונה של יראה, מכל מקום, כיוון שהלב מיוחד לכך, כל מעשה טוב, וקיום מצוה, הרי הוא ממילא מעשה של אהבה, ומעשה של יראה. כי לעולם ייחוד הלב קובע את ייעוד המעשה.
