מכירת נשק לגוים

נושא הלימוד:
הברייתא בדף טו: אוסרת למכור או לתקן לגוים סוגים שונים של כלי נשק וגם של כלי ענישה. המשנה אוסרת למכור "...כל דבר שיש בו נזק לרבים" ולהשתתף בבניית בנינים של מערכת המשפט והענישה. הטעם של האיסורים הללו קשור לתפיסה עקרונית של מערכת היחסים בין עם ישראל לאומות העולם.

שאלות תג"ל:
מה עומד בבסיס האיסורים הללו?

הסבר בדרך תג"ל:
אפשר להבין איסור מכירת נשק לגוים בשני אופנים:
או נובע מחשש "לפני עור" וסיוע לרצח, או מחשש וסכנה שיפגעו בישראל. "לפני עור" הוא איסור מוסרי עקרוני של לא לקרב את הגוים לאיסור שפיכות דמים. או שמא מדובר בתקנת חכמים שנובעת משיקול תועלתני – שלא יבואו לפגוע בבטחון שלנו. אנחנו ממוקדים בעצמינו, בהישרדות שלנו.
אם אין סכנה לישראל – מותר.
זה לעומת "לפני עור": לאו דווקא ליהודים, אלא לכולם. יש לעם ישראל אחריות לא להוסיף לאלימות בכל העולם.

שאלה למחשבה:
האם אפשר להחיל את עקרונות "לפני עור" גם על עולם של מדינות, משטרים וצבאות – או שזה שייך רק לפרט?
והאם בימינו, כשיש שיתופי פעולה בינלאומיים בין מדינות, יש מקום להבחנות בין "מכירת נשק התקפי" לבין "ציוד הגנתי"?
האם מותר למכור נשק לצבא מוסרי של גויים, המגן על אזרחים?