הרחקה מעובדי אלילים – בין הכלכלי לחברתי

נושא:
רבי ישמעאל מוסיף רובד חדש לאיסור הקשרים עם עובדי אלילים – לא רק מצד תועלת כלכלית, אלא מצד קירבה חברתית.

שאלות תג"ל:
מה שורש גישתו של רבי ישמעאל, ומה מטרת ההרחקה החברתית?

הסבר בדרך תג"ל:
רבי ישמעאל מבין שהתורה הזהירה לא רק מפני עצם העבודה הזרה, אלא גם מפני תהליך ההידרדרות שמתחיל בקירבה חברתית ומסתיים בהשפעה רוחנית שלילית:
"וזנו אחרי אלהיהם... וקרא לך ואכלת מזבחו...והזנו את בניך אחרי אלוהיהן" (שמות לד, טו-טז).
על פי זה, ההרחקה איננה רק טכנית – אלא ביטוי לתפיסה יסודית: יהודי נדרש לשמור על זהותו ולא להיטמע בתרבות ובחברה של עבודה זרה. חיבור חברתי אף עלול להביא לנישואי תערובת.
לכן רבי ישמעאל קורא למי שמשתתף בשמחת גויים "עובד ע"ז בטהרה" – לא בגלל שעבר עבירה בפועל, אלא מפני שהוא נטמע חברתית. כך גם דבריו במשנה (ז:) שמרחיב את האיסור לשאת ולתת לכלול שלושה ימים אחרי אידם – כי הסכנה קיימת גם כשנראה שהאירוע חלף.
בדומה לכך, אמוראי בבל (רבא ורב פפא) הרחיבו את האיסור גם לפני ואחרי חתונתם, מתוך הבנה שהשפעה רוחנית אינה תלויה ברגע – אלא במערכת יחסים.  

מה אתה חושב?
כיצד שונה טעם זה של הרחקה חברתית בגלל חשש השפעה והתבוללות מן הטעמים של "הרווחה" או "לפני עוור" ( ו.)?
האם גישה זו יכולה להסביר גם את דעת החכמים (ב.) שאוסרים אף גביית חוב ביום אידם – אף על פי שזו פעולה נגד הגוי ולא לטובתו?