ישראל ואומות העולם: בין השפעה לאיבה

נושא:
הסוגיה עוסקת במערכת היחסים המורכבת שבין ישראל לאומות העולם. מצד אחד – הערכה, חיבור והשפעה עמוקה, כפי שמתבטא בקשרים בין אנטונינוס לרבי ובין אונקלוס בר קלונימוס והחיילים הבאים לעצרו. מצד שני – עוינות, פחד ואיבה, הבאים לידי ביטוי ביחס של הקיסרים לקטיעא בר שלום ולאונקולוס בר קלונימוס, ובתהלוכות ההשפלה ברומי.

שאלות תג"ל:
מה מושך את אומות העולם למסורת ישראל? מה גורם לעימות ומה יוצר קירבה?

הסבר בדרך תג"ל:
מה שמושך את הגויים הוא דמותו של הקב"ה כפי שהיא משתקפת בתורת ישראל:
רחמים, חמלה, יחס אישי ודאגה לעם – הקב"ה מאיר לעם ישראל את הדרך, ומשמר את בתיהם מבחוץ.
זוהי הנהגה מוסרית עמוקה, שבני אדם משתוקקים לה – גם אם הם עצמם רחוקים ממנה.

אבל דווקא ההשפעה הזו – מעוררת גם קנאה ופחד. כשזהות ישראלית מאירה – היא מאיימת על כוח השלטון של אומות העולם, ולכן מתעוררת איבה. לחוגים מסוימים בעולם קשה להכיל את אמונה והמוסר של התורה. לכן מתחלפים הערצה והתקרבות – בהתנגדות, הכחשה ורדיפה.  

מה אתה חושב?
- מה משותף ושונה בין התגובה הראשונית של הקיסר לקטיעא לבין תגובת החיילים לאונקלוס (י:)?
- כיצד משתקפת הדואליות בסוגייתנו גם בדף ב. האם האיסור בגלל יום אידיהן (לשון "שבירה") או יום עידיהן (לשון "עדות")?
- האם יש מקום לגישה של תקווה למפגש, לצד מודעות לסכנות הטמונות בו?