משא ומתן עם עובדי אלילים לפני יום אידם - הבדלה או שיתוף?

נושא:
המשנה אוסרת לקיים משא ומתן עם עובד עבודה זרה לפני יום אידו. בסוגייה מתקיים בירור יסודי:
האם האיסור הוא "משום הרווחה" – כדי שלא ירוויח ויודה לע"ז, או "משום לפני עוור" – שאסור לישראל להכשיל גוי באיסור.  

שאלות תג"ל:
מה עומק ההבדל בין שני הטעמים? מהו מקומו של היהודי ביחס לרוחניות של הגוי?

הסבר בדרך תג"ל:
"משום הרווחה" – האיסור נובע ממקומו של ישראל: אסור לו לפעול פעולה שתחזק את עבודת האלילים. ברגע שהגוי מרוויח ממנו לקראת חג הע"ז, הרווח עלול להתגלגל להודאה לאלילים.
התוצאה היא - היבדלות. יהודי נדרש להישמר מאינטראקציה עם תרבות של כפירה – שלא ייתפס כמשתף פעולה עם הרע, אפילו בעקיפין.
"משום לפני עוור" – כאן הדגש הוא על אחריות מוסרית אוניברסלית: גם אם מדובר בגוי, ישראל אחראי שלא לגרום לו לחטוא. לא מפני שהוא מתחבר לרע, אלא מפני שהוא שותף מוסרי בעולם.
ההסתכלות היא אכפתית וכוללת: גם הגוי הוא נברא בצלם, והיהודי מחויב לדאוג שלא ייכשל, בפרט במה שנוגע לע"ז, וכן לשאר מצוות שעליהן מצווים בני נח.

לסיכום:
האם הזהירות היא שישראל לא יהיה מחובר ושותף לרע , או מתוך אחריות לעולם (ערבות מוסרית)?  

מה אתה חושב?
איפה בא לידי ביטוי החשש שישראל יהיה מושפע מהסביבה האלילית?