מדוע מזכירים שבח בתפילה?
הרב דב קדרון
עבודה זרה ח ע"א
לפני שמשה רבנו ביקש מהקב"ה את בקשתו להיכנס לארץ, הוא פתח בשבח (דברים ג,כד): "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ", מכאן לומד רבי יהושע שכל אדם צריך לומר דברי שבח בתחילת תפילתו. לעומת זאת רבי אליעזר טוען שאין ללמוד ממשה רבנו לגבי סתם אדם, כמו שמסביר רש"י (ד"ה דרב גובריה) שאצל משה הייתה "גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של מלך מלכי המלכים, אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא".
ייתכן שנקודת המחלוקת ביניהם היא במהותה של הזכרת השבח לפני בקשות התפילה. רבי יהושע סבור שעניין אמירת השבח הוא כדי שידע האדם לפני מי הוא עומד ויתפלל מתוך הכנעה וכובד ראש, לכן אם אפילו משה רבנו שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה היה צריך לכך, כל שכן שאנחנו צריכים זאת, ולכן לומדים ממשה רבנו.
לעומת זאת רבי אליעזר סבר שזהו עניין חיצוני של נימוס, שלפני שמבקש אדם את צרכיו יזכיר דברי שבח לפני המלך, כדי שלא יהיה כחוצפה שבא רק לדבר לצורך עצמו, וזה שייך אצל אדם גדול כמשה רבנו שהיה מדבר עם הקב"ה כדבר איש אל רעהו, אבל אנחנו קרוצי חומר קטני קטנים צריכים להכיר את מקומנו ואין לנו אלא לבוא בהכנעה ולבקש את צרכינו, ואדרבה אם נתיימר להזכיר שבחים בתחילה ייראה הדבר כיוהרא, כאילו גם אנחנו בדרגתו של משה רבנו כפי שהוא מדבר עם הקב"ה.
