שהקים עולה של תשובה
עבודה זרה ד ע"ב - ה ע"א
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא; ואי אשמועינן צבור, משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא, צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב: נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה".
חטא העגל היה חטא חמור, שבעונשו מתו שלשת אלפי איש מישראל. מכאן שדרך הציבור פתוחה לתשובה – מכל עוֹן ובכל מצב.
גם דרך היחיד פתוחה לתשובה אפילו נכשל בעוֹן חמוּר, שהרי חטאו של דוד היה עוֹן אשת איש. כך אמר רבא במסכתות סנהדרין (קז ע"א) ובבא מציעא (נט ע"א), שהציקו לדוד המלך ושאלוהו: "דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה?", והוא ענה להם: "הבא על אשת איש - מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא". דוד לא הכחיש ולא טען שלא נכשל באשת איש.
וכך אמר גם רבי דוסתאי דמן בֵּירֵי במסכת סנהדרין, (שם קז ע"א) שדוד ביקש מהקב"ה שימחול לו על אותו עון, וענה לו הקב"ה, עתיד שלמה לומר בחכמתו: (משלי ו, כז-כט) הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה?! אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?! כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ! מפורש שדוד חטא באשת רעהו!
וכן הקשתה הגמרא במסכת כתובות (ט ע"א) למה לא נאסרה בת שבע על דוד, ותירצה הגמרא שרק הסוֹטָה מרצונה נאסרת לבעל ולבועל.
אבל קשה, הרי הגמרא שם מתרצת תירוץ נוסף: "איבעית אימא, כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו". כלומר שרבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן חולק על התירוץ הראשון ועל רבא ועל רבי דוסתאי דמן בֵּירֵי ועל סוגיות נוספות, והוא סובר שדוד לא נכשל באשת איש! וכך אמר בפירוש גם במסכת שבת: (נו ע"א) "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה... אלא מה אני מקיים (שמואל ב יב, ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע? - שביקש לעשות ולא עשה". אז איך בסוגיתנו רבי שמואל בר נחמני ורבי יונתן בעצמם אומרים שדוד הראה דרך תשובה? וכי תשובה של מי שרק ביקש לעשות עבירה ולא עשה יכולה להיות דוגמה לתשובה לנכשל בעבירה החמורה עצמה?!
ועוד צריך לבאר את פשר הביטוי שהשתמשו בו: "כל האומר... אינו אלא טועה", זה אינו ביטוי שגור במחלוקות. אמנם כל חולק סבור שהוא הצודק, אבל לא רגילים להטיח בפני החולק שהוא טועה.
לכן נראה לפרש שגם רבי שמואל בר נחמני ורבי יונתן מודים שלפי פשט הפסוקים תשובת דוד היתה תשובה מעלייתא מעוֹן חמוּר. ולכן גם הם מודים לפסק הרמב"ם בהלכות סוטה (ג הלכה ב) שאומרים לסוטה: בתי! הרבה קדמוך ונשטפו, ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו, ומספרים לה את מעשה יהודה ותמר כלתו, ואת מעשה ראובן בפלגש אביו כפשוטו. למרות שבמסכת שבת שם, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שגם כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. וכך צריך לפרש את דבריהם, הרי אמר ריש לקיש: (סוטה ג ע"א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", לכן דוקא שוטה וטועה שכזה צריך להבין כפשוטו שדוד חטא בעון אשת איש וחזר בתשובה שלמה.
ואילו מי שלא נכשל, אומר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שטוב לו שלא ירום לבבו לחשוב שעדיף הוא מדוד המלך. ולכן עליו לשנן את דברי הכתוב (שמואל א' יח, יד) וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ, ולהבין שהקדמונים היו במעלה עליונה, וחטאיהם אינם דומים כלל לעוונות הרשעים.
