חטיפה

נושא:
נחלקו התנאים: הגונב אדם ומכרו לאביו או לאחד מקרוביו,
לפי הברייתא (פה:) - חייב. ורבי שמעון - פוטר. מאחורי מחלוקת זו עומדות הבנות שונות על מהות העבירה של "גונב נפש".

 

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת?

 

הסבר בדרך תג"ל:
אפשר להבין את העבירה של "גונב נפש" בשני אופנים:
1.שלילת החירות האישית של האדם והפיכתו לעבד.
2.ניתוק של האדם מן הקשר שלו למשפחתו.
רבי שמעון סובר שעיקר העבירה של החוטף הוא "שיוציאנו מרשות אחיו", בניתוק החטוף ממשפחתו. לכן, הגונב ומכרו לאביו או לאחד מבני משפחתו של הנגנב פטור, כי לא ניתק אותו ממשפחתו.
לעומתו, החכמים בברייתא הראשונה סוברים שעיקר העבירה של החוטף הוא בפגיעה אישית בחטוף, בשלילת חירותו והפיכתו לעבד. גם במוכר לאחד מבני משפחתו של החטוף, עדיין פוגע בו באופן אישי, שולל ממנו את חירותו והופכו לעבד. לכן הגונב חייב.
ייתכן שבמחלוקת זו ישנה מחלוקת רעיונית וערכית רחבה יותר. ככלל, אפשר להבין את הקיום האנושי כקיום אינדיבידואלי שיש לפרט כבוד וחירות. החירות האישית היא מקור הקיום והזהות. חטיפה שוללת מן האדם את חירותו ומשפילה את כבודו.
לעומת זאת, אפשר להבין את הזהות כשייכות - למשפחה לקהילה, לעם. חטיפה תולשת את האדם מרשתות ההשתייכות שלו ומנתקת אותו ממשפחתו. בכך היא פוגעת ביסודות קיומו.

 

מה אתה חושב?
למה חירות אישית היא כל כך חשובה לפי החכמים?
רבי יאשיה מוצא את האזהרה נגד גניבת נפש ב"לא תגנב" שבעשרת הדברות. רבי יוחנן מוצא את האזהרה בפרשת קדושים ב"לא ימכרו ממכרת עבד". מה ההבדל הרעיוני ביניהם?