עונש לרוצח: עשיית צדק והרתעה

נושא:
נחלקו התנאים במשנה לגבי המכה את חבירו "ואמודוהו למיתה והוקל ממה שהיה, ולאחר מכאן הכביד ומת":
תנא קמא מחייב ורבי נחמיה פוטר. מאחורי מחלוקת זו ישנן הבנות שונות בנוגע למהות העבירה של הורג אדם.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת תנא פקמא ורבי נחמיה?

הסבר בדרך תג"ל:
מהי מהות העבירה בהריגת אדם במזיד? רבי נחמיה סובר שעיקר העבירה הוא גרימת מותו של האדם. אפשר לנסח זאת שהחיוב הוא של "שופך דמים", מי שבפועל הביא לתוצאה של המוות, לקח את חייו של הזולת. אם לא ברור שהמוות היתה מתוך קשר ישיר עם המכה - פטור.
לעומתו, תנא קמא סובר שמהות החיוב היא על עצם ההתנהגות של המכה, על המעשה של התנהגות רצחנית. אמנם ברור שחייב רק אם בסופו של דבר המוכה מת מתוך זיקה למכה, שאפשר שהמוות קשור למכה. לא צריך וודאות על זה, כי העיקר הוא ההתנהגות הרצחנית של המכה. אפשר להוסיף שלפי רבי נחמיה, העונש בא מעולם של עשיית צדק שמתייחס למה שכבר נעשה. נפש תחת נפש, עונש, אפילו נקמה.
לעומתו, תנא קמא מתמקד על התנהגות, על המעשה של הרוצח. לדעתם, העונש מכוון לעתיד ונועד לחנך לנורמה של התנהגות חברתית ולהרתיע התנהגות רצחנית בחברה.

מה אתה חושב?
האם זה נכון לומר שלפי רבי נחמיה רצח הוא עבירה "בין אדם לחבירו" ולפי החכמים "בין אדם למקום"?