הריגה מצילת חיים והריגה מונעת עבירה

נושא:

 נחלקו התנא של המשנה נגד רבי שמעון אם מותר להרוג את העומד לעבוד עבודת כוכבים  כדי למנוע עבירה חמורה זו . מחלוקת זו חושפת השקפות שונות על העילות המצדיקות להרוג "על שם סופו" וגם על מהות העבירה של עבודה זרה.

 

שאלות תג"ל:

מהי הסברא במחלוקת בין המשנה לבין רבי שמעון?

 

הסבר בדרך תג"ל:

דעת המשנה היא שהריגה מוצדקת רק במקרה של מניעת פגיעה באדם. הורגים כדי להציל את ה"קרבן" מן הפגיעות החמורות ביותר, מוות או גילוי עריות  החייב מיתה או כרת, שיש בה "פיגמה רבה" לאשה.

לעומת זאת, רבי שמעון סובר שהורגים אדם שעומד לעבוד עבודה זרה למרות שאין אדם הנפגע מכך. מותר להרוג על מנת למנוע עבירה חמורה, אולי החמורה ביותר, עבודה זרה. כמו שהמשנה אמרה על בן סורר ומורה: "נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה לו והנאה לעולם". עושים הכל כדי להציל את העבריין מלעשות עבירה כזו חמורה הפוגעת בו ובחברה כולה.

 

מה אתה חושב?

בדף עד עמוד א רבי שמעון מסביר: "ומה פגם הדיוט מצילין אותו בנפשו, פגם גבוה לא כל שכן!" מהו ההיגיון בהסבר זה?

במה הוא שונה מההסבר הקודם? איך הוא תופס את מהות העבירה של עבודה זרה?